עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות

ארכיון הזיכרון והשכחה
השכחה פורמת את חוט הזמן לסיביו הדקים, ואז מתברר כי הם עשויים לא כלום. זו הסיבה שהארכיון של הזיכרון מתרוקן בהדרגה בעוד הארכיון של השכחה מתמלא. אולי בגלל זה אני זוכר דברים - מעטים וטובים. אולי משום כך אני לא זוכר עוולות וקיפוחים אלא דברים ואנשים טובים. אורות ולא צללים. אנשים שחמלו עליי, שהיטיבו עמי, שהודות להם אני מי שאני. אולי משום כך אני לא זוכר את מי שלא ספרו אותי. הדרך לא היתה סוגה שושנים אבל היא גם לא היתה זרועה קוצים. בין גצי האש לטיפות המים הלכתי את חיי, נזהר להיכוות, לא להירטב. אולי תעיתי בדרכי פה ושם אבל את היופי שבהליכה לאיבוד, לפעמים, אותה אני דווקא זוכר היטב.
  
שריטה
למה מתכוונים עוזבי קיבוצים שונים, כשהם אומרים שעד היום הם נושאים עמם "שריטה" מהקיבוץ? מה או מי שרט אותם? שריטה אינה פצע שותת. אולי היא פצע שהגליד, אבל שריטה אינה משאירה צלקת. האם רק כשעוזבים חשים שרוטים?
  
מי קינאו במי?
כל זמן היה זמן איכות. איכות החיים הקיבוציים. כל אחד מאתנו, ילדי הקיבוץ, היה, בעצם, ילד חוץ. לא היו מחשבים ולא היו טלפונים ניידים. הבתים היו קטנים. לא היה הרבה מה לעשות בבית. השהייה בחוץ לא התמצתה רק במשחקים ששיחקנו. לא אחת, סתם שוטטנו. היינו נכנסים לכל מיני מחסנים נטושים, מחפשים מציאות, חיפשנו גם דברים שלא איבדנו רק כדי לחוות את קסם הגילוי. החיים היו אטיים ושקטים, כלום לא בער. לא היה מה להספיק. פעם ב נסענו העירה, מקום שהיה לא רק היפוכו של הקיבוץ מכל בחינה, אלא גילם בעינינו, הכפריים, את מהותה ואת תמציתה של העירוניות: העיר נועדה רק לבילוי. שנים רבות חשבנו, פתיים מאמינים שכמונו, כי בעיר חיים רק אנשים עשירים, בעלי אמצעים ויכולות, שכל היום, כל יום, מבלים. כאשר בן ובת דודי, שהתגוררו בדירה צנועה בקריית חיים, שמעו ממני מה יש לנו, הילדים, בקיבוץ, הם אמרו, איש בשפתו "אנחנו יכולים רק לחלום על זה". בסוף אחת השיחות בינינו הם הודו כי הם מקנאים בנו. ואנחנו תמיד חשבנו כי אנחנו הם המקנאים ולא מי שמהווים מושא לקנאתם של אחרים.
  
פינת הילדים
אסור להשאיר כלום בצלחת, צריך לגמור הכול
אבל - הבטן, הבטן - כמה כבר אפשר לאכול?
חבל על כל האוכל שנשאר וייזרק לפח
וחוץ מזה חשוב שנזכור ובל נשכח
כי יש המון ילדים רעבים בעיקר בארצות מתפתחות
אבל גם אם לא נשאיר בצלחת - לא יהיו בהן פחות.
  
שורה תחתונה
אם מישהו מנסה להוציא לכם את הרוח מהמפרשים - אל דאגה: הרוח תנשב עליכם - רכה, נעימה וטובה - ממקומות אחרים, שמהם לא ניתן להוציא אותה. מהרצון. מהאמונה. מהתקווה. מהתפילה. היא תהיה אתכם, לצדכם, לעזרכם. כי הרוח בתוככם. כי הרוח היא אתם.
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
17/1/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו