עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הכללה

לעתים קרובות מדי אנחנו נוטים להכליל את כול ערביי ישראל כאויבי המדינה וכשונאי יהודים
  
לאחר שהיפנים הפציצו את הצי האמריקאי בפרל הרבור נכנסה אמריקה למלחמה. יפן הייתה בעלת הברית החשובה ביותר של גרמניה הנאצית בעוד האמריקאים חברו לכוחות בעלות הברית שבמרכזן עמדו אנגליה ורוסיה הסובייטית.
  
המלחמה בין הצבא האמריקאי לבין הכוחות היפנים הייתה אכזרית והתנהלה בים, באוויר וביבשה.
  
אחד הפרקים הפחות ידועים שהתרחשו במהלך המלחמה הוא גירוש האזרחים היפנים שחיו לפני המלחמה באמריקה למחנות ריכוז שהוקמו במקומות נידחים, בעיקר במדבריות, בהם נכלאו האזרחים האמריקאים ממוצא יפני.
  
הכלואים שהו במחנות אלה בתנאים קשים ביותר במשך יותר משלוש שנים עד שהמלחמה הסתיימה והם הורשו לחזור לבתיהם אותם נאלצו לעזוב.
  
רובם המכריע של האזרחים היפנים נכלאו במחנות הריכוז על לא עוול בכפם. הסיבה היחידה לכך שהם נאסרו והוגלו הייתה עצם היותם אזרחים אמריקאים ממוצא יפני. ללא אבחנה, ללא הוכחת אשמה ספציפית. היותם אזרחים ממוצא יפני הייתה סיבה מספקת כדי להגלותם לארצות גזירה למשך מספר שנים. רבים מאלה שחזרו ממחנות המאסר לא הצליחו לשוב אל החיים הרגילים, חיי אזרחים שלווים ושווי ערך כמו שהיו לפני המלחמה הנוראה שרבים מחיילי ואזרחי ארצות הברית ויפן שילמו בחייהם ובבריאותם במהלכה. כאשר חזרו האזרחים היפנים לבתיהם אותם נאלצו לנטוש עם תחילת המלחמה, חלקם הגדול כבר היו אנשים אחרים.
  
רבים משכניהם זכרו להם את היותם בני הארץ שגרמה את הנורא מכול לאזרחים אמריקאים רבים. רבים נהרגו, נפצעו, עונו או איבדו את שפיות דעתם. הם היו בני עמם של האויב האכזרי ולמרות שהיו אזרחים אמריקאים ולא הייתה להם שום נגיעה כלשהי למה שהתרחש בחזית, הם נתפסו כבני ברית סמויים או פוטנציאליים של האויב היפני האכזרי.
  
רבים מאזרחי ארצות הברית האמינו שהסבל שסבלו האזרחים היפנים במחנות המאסר במשך שנים ארוכות הגיע
  
להם בדין. מעטים הבינו שעמם היפני נלחם במולדתם שהיא ארצות הברית של אמריקה. והרי זאת מציאות אנושית כמעט בלתי אפשרית. במי עליהם היה לתמוך: בבני עמם, כולל קרובי משפחתם, ששילמו גם הם מחיר אישי כבד כתוצאה מהמלחמה עם הצבא האמריקאי החזק, או לחילופין בארצם-מולדתם, שהיא ארצות הברית של אמריקה. ממשלת ארצות הברית לא היססה ולא לקחה סיכונים. לשם ביטחון כלאו את כולם, ללא אבחנה וללא משפט, כולל נשים, ילדים וזקנים במחנות ריכוז בהם שררו תנאי מחיה קשים.
  
היפנים אזרחי ארצות הברית שתקו את כאבם, שתקו את עלבונם. בשנת 2003 פרסמה הסופרת האמריקאית ממוצא יפני, גולי אוטסקה את ספרה "שהקיסר היה אלוהי", בו היא מספרת את סיפורה של משפחה יפנית, אב, אם ושני ילדים שהוגלו אל מחנות הריכוז במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי השלטונות האמריקאים. זהו סיפור רגיש ועצוב הכולל בתוכו את תופעת ההסתייגות החשדנית שהכילה בתוכה את רוב רובו של הציבור האמריקאי שאינו ממוצא יפני. במהלך הזמן שחלף מאז התפוגגה אווירת החשדנות, היחסים בין האזרחים ממוצא יפני ויתר אזרחי ארצות הברית של אמריקה חזרו להיות יחסים נורמליים. הזיכרונות הכואבים שקעו בתוך עולמם הפנימי של האזרחים ובני משפחותיהם שחוו את תוצאות החרדות ואולי גם שמץ של גזענות שהכתיבו לממשלת ארצות הברית את הנכונות הגורפת להכללת כול מי שהוא ממוצא יפני, כולל ילדים וזקנים, כאויב פוטנציאלי הרוצה ברעתה של מדינתם הנמצאת במלחמה מול עמם.
  
"עמי נלחם במולדתי" קבע חבר הכנסת מטעם מפ"ם, עבדול עזיז זועבי בשנות החמישים של המאה הקודמת, כאשר הגדיר את המציאות הרוחנית והחברתית המאפיינת את אזרחי ישראל הערבים.
  
האם אנחנו היהודים אזרחי ישראל מבינים את הקושי הרוחני והחברתי בו חיים לצדנו ערביי ישראל? האם איננו נוטים, לעיתים קרובות מדי, להכליל את כול הערבים כאויבי ישראל, שונאי יהודים? אגב, מעניין להשיב על השאלה כיצד היינו נוהגים אנחנו אם היינו במצבם של ערביי ישראל?
  
נכתב בתאריך
18/1/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו