עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לא רק עונשים וסנקציות
  
לפני העונשים והסנקציות חשוב ליצור סביבה חברתית של בני נוער ששתייה, עישון, אלימות, ונדליזם אינם מתיישבים עם ההוויה שלה
  
נושא ההתנהגות החריגה של חלק מבני הנוער אינו מניח לקהילתנו, השלווה בדרך כלל. למרות כל המאמצים להתמודד עם תופעות כאלה, הן מתרחשות שוב ושוב. מתברר שבנושא הנוער, בין אם מדובר בקיבוץ שיתופי, "קיבוץ מתחדש", יישוב קהילתי או אפילו עיר, אין מנוס מפעולה ברמת הקהילה. אני מבקש להוסיף את חלקי הצנוע לדיון בנושא זה ואפתח במשמעותה של המילה "חינוך".
  
בניגוד למסר שמעביר השכם והערב אותו סטנדאפיסט לוטש עיניים הנחשב כיום כמומחה מספר אחת לחינוך בישראל, יש הבדל גדול בין המושגים "חינוך" ו"שיטור". חינוך משמעותו שינוי חשיבה. חינוך להימנעות משתייה לשוכרה פירושו שהנער יחשוב ששתייה לשוכרה זה דבר רע. כל אמצעי אחר שתכליתו למנוע מבני נוער לשתות לשוכרה, כמו ענישה, הרתעה, או הגבלת נגישות למשקאות או למקומות ששותים בהם, יכול אולי להיות מוצדק או אפילו הכרחי, אבל אי אפשר לקרוא לו חינוך.
  
כולנו מכירים את בני הנוער וזוכרים את עצמנו כשהיינו בגילם. טיפשים הם לא. אם הנער חושב שלשתות לשוכרה, או כל התנהגות חריגה אחרת, זה "קוּל" ויתרום למעמדו החברתי, הוא ימשיך לעשות זאת ותסמכו עליו שימצא את הדרך להתגבר על המכשולים הטכניים והפיזיים שנעמיד בפניו. שלא תבינו אותי לא נכון: הצבת גבולות וסמכות הורית הם דברים חשובים. הורים שמשחררים את עצמם מהאחריות על ילדיהם ומטילים אותה על אחרים הם הורים רעים, אבל הערכים שהנער דוגל בהם מעוצבים על-ידי היחידה החברתית שרלוונטית עבורו והפידבק שהוא מקבל ממנה. היחידה החברתית הזו, כפי שכולנו יודעים, איננה כוללת את המורים, ההורים והשכנים של ההורים.
  
חברת הנעורים קיימת בכל מקרה - ממוסדת או לא ממוסדת, עם מעורבות של מבוגרים או בלעדיה. לבני נוער יש צרכים נפשיים וחברתיים וכל התייחסות לבני נוער חייבת לקחת צרכים אלה בחשבון. אי אפשר לחנך ל"מה לא" בלי לחנך ל"מה כן" וה"מה כן" הוא לא רק ברמת הנער הבודד ומשפחתו. טוב, חשוב ונחוץ לעודד בני נוער לעסוק בתחביבים ועיסוקים ספורטיביים ואמנותיים, לקרוא ולהשקיע בלימודים. הורים חייבים לשנות את סדר העדיפויות בלוח הזמנים שלהם ולפנות זמן לשוחח עם ילדיהם ולעשות אתם דברים שונים, אבל כל זה אינו מספיק.
  
כל קהילה חייבת להיות מעורבת בפעילות הבלתי-פורמאלית של בני הנוער החיים בה, הן מבחינת תכני הפעילות והן מבחינת האווירה השוררת בחברת הנעורים והנורמות המקובלות בה. השאלה החשובה, לדעתי, היא לא רק מה מותר ומה אסור בכל גיל ואיך אוכפים את האיסורים, אלא איך נוצרת סביבה חברתית של בני נוער ששתייה, עישון, אלימות, ונדליזם ותפיסה מעוותת של היחסים בין המינים אינם מתיישבים עם ההוויה שלה.
  
לחנך זו מלאכה קשה, סיזיפית ומתישה. נדרשת סבלנות רבה וגם אז ההצלחה אינה מובטחת. הרבה יותר קל לנקוט באמצעי אכיפה שונים - להעניש, להרחיק, לחסום, להגביל, להחרים ולסגור. הצרה היא שזה לא עובד. כתבתי פה על שינוי בחשיבה של בני הנוער ועל יצירה של סביבה חברתית. רוצים לדעת איך עושים את זה? רוצים רשימה מסודרת של הוראות, כמו במתכון לעוגה? מצטער, אין לי. "אז מה אתה מקשקש בכלל?" תגידו לי עכשיו בצדק. "ואתה עוד מדבר על קשה וקל? גיבור גדול! לכתוב בעיתון ולחשוב שאתה חכם זה הכי קל".
  
נכון, כל מילה אמת. זו חוכמה קטנה להתפלסף בעלון, אבל אני והטורים שלי זו לא הבעיה. את הבעיה כולנו מכירים. אני בסך הכל מציע כיוון למחשבה.
  
נכתב בתאריך
6/1/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו