עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בעולם השכחה
  
מעל מאה שנים עסוק היה הקיבוץ השיתופי בביקורת עצמית ובבחינת דרכו, מתי יעשה זאת הקיבוץ הדיפרנציאלי?

  
שכחה "חינוכית"
  
ליל שבת. משפחת פולק הוזמנה לביתה של הסבתא לארוחה משפחתית. מנות הבשר חלקו למסובים ליד השולחן. עיניו של הילד תומר בן החמש ננעצו בצלחתה של אחותו אורלי בת השנתיים. לפתע, לפני שהחל תומר לאכול את מנת הבשר שחולקה לו פתח ואמר: למה אורלי קיבלה מנת בשר גדולה משלי? מה אתם חושבים שמגיע לה יותר מאשר לי? החדר התמלא לרגע בדממה מעיקה עד שהתעורר סער אביו של תומר ואמר: זה לא יפה להסתכל בצלחתו של מישהו אחר. ובמיוחד לא נימוסי להגיד בקול רם את מה שאתה חושב בעקבות ההסתכלות.
  
נדמה לי שהחינוך שקיבלת על ידנו לא היה טוב במיוחד. החדר התמלא מחדש בדממה מעיקה עד שנשמע קולו של הסבא, אביב של סער, שאמר. תראו איך הכול חוזר אל תחילתו. והרי אתה סער היית נוהג במשך שנים להשוות את גודל המנה שקיבלת לגודל המנות שקיבלו יתר הסועדים על ידך. זה באמת היה לא נעים, נהגנו אני ואימא שלך להעיר לך על הנוהג הזה שסיגלת לעצמך אבל השפעתנו עלייך הייתה קטנה ביותר. הנוהג הזה שסיגלת לעצמך, להשוות את המנה שקיבלת לזאת שקיבלו אחרים, נמשך עד שהגעת לגיל שמונה ואז לפתע פסק. כך יהיה גם עם תומר. אין לכם מה לדאוג.
  
בלילה, לפני שהלכו לישון, אמרה אדווה אשתו של סער כאילו לעצמה: מעניין שלעיתים קרובות אנחנו שוכחים את מי שהיינו, כולל מעשים שעשינו, וזאת לטובת החישובים החינוכיים המנחים אותנו כהורים. תופעת השכחה מובילה אותנו לנזוף בילדנו העושים בדיוק נמרץ את מה שעשינו אנחנו בהיותנו בגילם. תופעת הנזיפה והתוכחה מאפשרת לנו להרגיש שאנחנו ממלאים היטב את תפקידנו כהורים ולהרגיש שאנחנו ממלאים היטב את תפקידנו כמחנכים של ילדינו. סער שתק, נזכר בעברו הסוער כילד, הכין לעצמו ולאשתו כוס תה עם לימון, כפי שהיה נוהג לעשות כול ערב לפני לכתם לישון.
  
שכחה "תפקודית"
  
ראובן כיהן כמזכיר בקיבוצו לפני עשר שנים. הוא בעל השקפות שיתופיות, מאמין במערכת הערכים של "הקיבוץ הישן" ומתנגד בכול מאודו לשינוי הקיבוץ מקיבוץ הבנוי על ערכים שיתופיים לקיבוץ הבנוי על ערכים "מתחדשים" כלומר על ערכים קפיטליסטיים. מדי פעם הוא נכנס לוויכוחים סוערים עם אלה שתמכו ותומכים במעבר לקיבוץ דיפרנציאלי ונוהג להביא הוכחות ניצחות ליתרונו של הקיבוץ השיתופי על זה הדיפרנציאלי.
  
לעתים קרובות, בלהט הוויכוח, הוא שוכח את מה שאמור היה לזכור. את השיבושים הדמוקרטיים אותם הוביל בהיותו מזכיר, את הפרוטקציות הקטנות שאפשר את ביצוען כדי לחלץ חברים ממצבים קשים, או את שינוי סדר ההצבעה בשיחה כדי למנוע כישלון בהצבעה על נושאים שאמורים היו לפגוע פגיעה קשה בחבר זה או אחר. הוא זכר ושכח מחדש כדי לשמור על טיעוניו בטהרתם.
  
כאשר נדמו קולות הוויכוחים ידע ראובן להסביר לעצמו שבחיים האמתיים אין צדיק שלא יחטא ואין אורחות חיים שמהווים שלימות של צדק המתורגם לחיי יום יום.
הכול שאלות של מידתיות, יחסיות והתכוונות להיאבק לתיקון הפגמים המתגלים, מבלי להתעלם מהם ומבלי להכחישם. הבחירה היא תמיד בין הטוב האפשרי במציאות מסוימת לבין הפחות טוב באותה מציאות נתונה. הבחירה הבסיסית העומדת בפני האדם היא באיזה סוג של ערכים מכוננים הוא בוחר לתמוך ועל הגשמתם להיאבק ואותם לנסות לשפר ולהתאימם למציאות משתנה. אני בוחר בערכים השיתופיים - שוויוניים עליהם היה מבוסס הקיבוץ השיתופי. אותם יש לקיים ואת דרך ביצועם במציאות היומיומית יש לשפר ולהתאים למציאות משתנה. הכרת החולשות התפקודיות המאפיינות את האלטרנטיבה המועדפת על האדם חיונית מאוד כדי לשפר במהלך השנים את האלטרנטיבה שנבחרה על ידו.
  
טשטוש והכחשה אינם תורמים דבר למגמת שיפור אפשרית. מעל מאה שנים עסוק היה הקיבוץ השיתופי בביקורת עצמית ובחינה נוקבת של אורחות חייו. מתי תתגלה תופעה חיונית זאת גם בקיבוץ הדיפרנציאלי? הגיע הזמן ויפה שעה אחת קודם.
  
נכתב בתאריך
5/1/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו