עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שוברים שתיקה, יוסי שריד וחולשת השמאל
  
על השמאל בישראל לחשוב איך להקשיב ולהתחבר - אחרת הוא יישאר עם הצדק המוחלט שלו, אבל לבד.
  
אמא שלי ז"ל, שהייתה אשה חכמה, נהגה לומר, שגם לקיבוצניקים צריך שיהיה קצת אגואיזם בריא. היא התכוונה שצריך להיזהר מהצדיקים הגמורים, אלה שמקדישים עצמם אך ורק למען הכלל או למען מטרה נעלה, ושוכחים שיש גם יצרים, למשל ייצר הקיום והצורך בביטחון.
  
נזכרתי בדבריה כשקראתי את התגובות הרבות בעקבות פטירתו של יוסי שריד ז"ל, ובפרשת שוברים שתיקה, תגובות מהן למדתי שוב מדוע השמאל, שעמדותיו הבסיסיות דווקא מקובלות על חלק גדול בציבור הישראלי, אינו מצליח כבר שנים להתנחל בלבבות.
  
נתחיל בשוברים שתיקה. יש הרבה ישראלים שבשבילם צה"ל קדוש ומעל לכל ביקורת - "הצבא המוסרי ביותר בעולם" (כאילו שיש דבר כזה צבא מוסרי). עם אלה אין לנו בכלל דיאלוג. עם זאת אני משער שרבים אחרים מבינים שגם גוף כמו צה"ל זקוק לביקורת, וטוב שיש בעלי אומץ שמוכנים לחשוף מחדלים ופשעים. עד כאן "סבבה". מביקורים שלי בחו"ל אני זוכר שחשתי תמיד אי נוחות מסויימת כשראיתי נציגים של גופים בארץ מופיעים בתקשורת המקומית החו"לית ומטיפים משם מוסר למדינת ישראל. כשמתברר שמצד אחד שוברים שתיקה מקבלים מימון נדיב ממקורות בחו"ל (בכך כשלעצמו אין פסול), ומצד שני חלק עיקרי ומודגש בפעילותם מופנה "החוצה", למדינות זרות, שם הם נוהגים להופיע על אותה במה עם שונאי ישראלי מובהקים שרוצים בחיסולה של המדינה - אז נוצר תמהיל שישראלים רבים, שניחנו בקמצוץ של אגואיזם בריא, סולדים ממנו. התיקון לעברות המבוצעות על ידי חיילי צה"ל לא יבוא כתוצאה מחשיפת אותן עברות בניו יורק או בברלין, אלא מהמאבק שלנו כאן בארץ. ההופעות בחו"ל הרבה יותר זוהרות, יש בהן אבק של פוליטיקה בינלאומית, ולא מעט חנפנות מצד המארחים. המאבק בארץ הרבה יותר אפור, שוחק, רחוק מהזוהר - אבל זהו המאבק האמיתי. גם אם חבר הגרעין וחבר גרופית לשעבר השר משה יעלון חוסם את דרכם לצה"ל, עדיין נותרו מספיק במות שניתן לשבור בהן שתיקה.
  
מכאן ליוסי שריד ז"ל: אין חולק על כך ששריד היה איש ישר והגון ברמה הגבוהה ביותר, דוגמה אישית ללא רבב, נואם וכותב בחסד, ונציג בכיר ומוערך של מחנה השמאל. אני עצמי קראתי את טורו ב"הארץ" בשקיקה בכל יום שישי. עד כאן - סבבה. אבל שוב, שריד עורר לעיתים קרובות את התחושה של Over. מרוב צדיקות הוא הגיע לזלזול בצד השני. דומה שהוא שכח להסתכל סביב ולזכור שצריך לא רק להיות צודק, אלא גם לשכנע את העם. מרוב התבשמות בערכים הנעלים - באמת נעלים - הוא לא התחשב בכלל בגאווה ובערכים היקרים לליבם של ישראלים רבים מהמחנה האחר. מי שרוצה להשפיע - צריך לדעת גם להאזין. מי ששואף לשכנע, צריך לפנות עשרה אחוז מעמדת "הצודק" לטובת "החכם". ברוח דבריה של אימי - להתחשב קצת באגו וברגישות של השני.
  
יש כמובן עוד הרבה סיבות לנחיתות הפוליטית של השמאל, ורבים וטובים ממני מנו אותן. קיימת העוינות ההיסטורית של אנשי עיירות הפיתוח לשבט הלבן הקיבוצניקי-תל אביבי-אשכנזי. הדמוגרפיה פועלת לטובת חובשי הכיפות והחרדים. חוסר היציבות הפוליטית-ביטחונית גורם להעדפת שיקול זה על פני בעיות חברתיות וכלכליות. דווקא משום כך, מי שעדיין חולם שיקום כאן אי פעם שלטון מרכז-שמאל, שישאף ויפעל לחתירה לשלום ולצדק חברתי, צריך לחשוב איך להקשיב ולהתחבר - אחרת הוא יישאר עם הצדק המוחלט שלו, אבל לבד.
  
מחבר
נכתב בתאריך
27/12/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו