עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

דברים שלמדתי מההולנדים
   
ההולנדים מוציאים רק מה שיש להם, רוכבים על אופניים, ומבינים שהגז שייך לציבור ולא לקומץ טייקונים
  
מדינת הולנד אינה זוכה לאזכורים רבים בתקשורת הישראלית. לאחרונה הייתה לה עדנה: סדרת הכתבות "אסדה לה ויסטה" של מתן חודורוב על מתווה הגז (ערוץ 10), עסקה בהרחבה בדרך שבה טיפלו ההולנדים באוצרות הגז הטבעי שהתגלו אצלם בשנות ה-60. בהולנד הוסכם על מתווה של מעורבות ממשלתית עמוקה ומשמעותית בכל שלבי הגילוי, הייצור וההובלה של הגז, ויחד עם זה הם הצליחו ליצור תחרות בין למעלה מעשר חברות שמפיקות גז. כבר בשלב המקדמי הם הבינו שאסור להביא למצב שחברה אחת או שתיים יישלטו בכל שוק האנרגיה הלאומי, ולכן נמנעה מהם ההסתבכות הישראלית שבה הרגולטורים (אצלנו) נרדמו בשמירה על אוצרות הטבע. אנשי שיחו של חודורוב, כולם אנשי עסקים האמונים על שוק קפיטליסטי, ולמרות זאת - הפלא ופלא - לא נבהלו מה"מילה הגסה" הלאמה, והביעו הסכמה מלאה עם השיטה שאומצה בהולנד לטיפול בגז, בנימוק ש"הגז שייך לעם שלנו". כמה פשוט, כמה אלמנטרי.
  
בתחילת שנות ה-80, אחרי קדנציה (ראשונה) כמזכיר מעגן, נסעתי עם אשתי ההולנדית-אינדונזית ושני ילדים קטנים ל"שנת חופש" בארץ השפלה. גרנו בעיר הארלם, מרחק של 20 דקות נסיעה ברכבת מאמסטרדם. הדברים שגיליתי אז באורח החיים ובפוליטיקה ההולנדית יכולים להסביר בדיעבד כיצד נוצר ההבדל בין המתווה שלהם לבין הצורה שבה מתנהלים הדברים אצלנו.
  
בישראל יודעים על ההולנדים שהם "קמצנים" ונוסעים על אופניים (טוב, יש להם גם גבינות משובחות, ופרות בצבע שוקולד). שני האפיונים הראשונים מחייבים הסבר. את החסכנות שלהם הם מסבירים במשפט קצר: בהולנד אתה מוציא רק כמה שיש לך. הלוואי עלינו! האופניים זו תרבות שלמה, שמשתלבת יפה עם מגמות שמירת הסביבה ואורח חיים בריא. מהשכונה שלנו בצפון העיר אנשים היו מדוושים 25 דקות לתחנת הרכבת, בקיץ וגם בחורף המקפיא, ומשם ממשיכים למקום עבודתם. בהתאם לכך, לאורך הרחובות הראשיים יש נתיבים ורמזורים מיוחדים לאופניים, וליד תחנת הרכבת מאות רבות של מקומות חנייה בהם אנשים משאירים את הרכב הדו גלגלי. הרוכבים הם בני כל הגילים: סבתות בנות 90, המון אימהות עם ילדים קטנים. קצת כמו בקיבוץ, אבל בקנה מידה המוני.
  
אפרופו איכות הסביבה: כבר אז, לפני 35 שנה, היו ליד הבית שגרנו בו מכלים נפרדים לסוגי פסולת שונים: נייר, זכוכית, אריזות, בזמן שבישראל עוד לא חלמו למחזר. בתערוכת "אפטלינג", המוכרת כמעט לכל ילד ישראלי, הבובות מכריזות: "פפיר - היר" ("הנייר - לכאן").
  
ההולנדים אולי לא אמני האלתור כמו הישראלים, אבל הם מתכננים לטווח של עשרות שנים קדימה - ועומדים בתוכניות. באמצע הדרך בין הארלם לאמסטרדם הייתה תחנת רכבת קטנה של שני רציפים בשם "סלוטרדייק". המקומיים ידעו כבר אז להגיד לי שבעתיד יהיה פה מרכז גדול. ואכן, בביקורים הבאים יכולתי לראות איך המקום צומח, וכיום יש שם תחנת גדולה עם עשרות רציפים, מרכז מסחרי, ממש רובע שלם.
  
למרות שהיינו אורחים לרגע, הילדים שלנו הלכו לגן על חשבון המדינה. בתקופה ששהינו בהולנד, "מדינת הרווחה" הייתה בשיאה. לא רק כשמפלגת העבודה הייתה בשלטון, גם כשעלו הנוצרים-דמוקרטים מן הימין, נשמרה האמנה החברתית: דאגה לחלש ולזקן, פנסיות גבוהות, וזכויות סוציאליות מעוררות קנאה. אולי בגלל שהיה רצף של מלכות - המלכה יוליאנה, ואחריה ביתה, ביאטריקס - גם הנשים במדינה נהנו משוויון מקצועי מלא.
  
הולנד ידועה בסובלנות שלה, עוד מ"תור הזהב" - המאה ה-17, התקופה שבה קלטו כאן יהודים שברחו מספרד ומפורטוגל מאימת האינקוויזיציה. עבדתי במרכז חינוכי של הסוכנות, ובאחד הימים הצטרפתי לביקור של קבוצת נוער יהודי בבית אנה פרנק באמסטרדם. הדגש בהסבר ניתן על הלקחים הכלליים שניתן ללמוד מן השואה על גזענות ואלימות כלפי האחר. המבקרים בבית מבינים שיש להיאבק בכל מקום בעולם נגד אפליית ורדיפת מיעוטים, בפרט אלה ששונים מאתנו באמונתם או בצבע עורם. המבקר גם נחשף לעובדה - שלא כולם מודעים אליה - שהולנד עצמה הייתה חמש שנים תחת הכיבוש הנאצי, ואת זה הם לא שוכחים.
  
הדרך שבה טיפלו בהולנד במצבורי הגז אינה מנותקת מתפיסת עולם חברתית כוללת ומקיפה. אילו נציג ישראלי היה נוסע להולנד ועושה שיעורי בית, יתכן שההסתבכות הנוכחית סביב נושא הגז הייתה נמנעת, והיה מושג פתרון צודק יותר. לא הכל מושלם בהולנד, רחוק מזה, ובכל זאת לנו, לישראלים "שיודעים את הכל", יש הרבה מה ללמוד מהם.
  
מתוך הזמן הירוק
  
מחבר
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
14/12/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו