עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים
   
התחושה היא שהתנועה התלבשה על טרנד הקואופרציה - בבחינת פתרון אינסטנט שנמצא על המדף - במסגרת חיפושיה אחר זהות כלשהי, במרחב שבין השיתופי למופרט
  
תגלית: הקואופרטיב

הוותיקים שבינינו, בעיקר מי שהיו חברי קיבוצים השייכים לאיחוד הקבוצות והקיבוצים, אולי זוכרים איך פרצה לעולמנו, אי שם לפני כארבעים שנה, שיטת ה-OD (פיתוח ארגוני -Organization Development ). פתאום כולם התחילו לדבר על ה-OD כעל סם מרפא לבעיותיו של הקיבוץ. את הבשורה הוליך המכון לייעוץ ארגוני שקם אז והחל ללוות תהליכים חברתיים וכלכליים בקיבוצים ובכינוסי התנועה. הייתי פעיל אז במזכירות הנוער העובד וחשתי כי השיטה מקבלת ממדים של קדושה. כולנו עברנו סדנאות OD כדי ללמוד איך לדבר בשקט, איך להקשיב לזולתנו, איך לגלות רגישות. כמדומני בא לכאן מומחה מאמריקה כדי ללוות את הסדנאות הללו.
  
אחרי ה-OD, או אולי במקביל, הגיעה הדינמיקה הקבוצתית ששיקפה תהליכים די דומים מבחינת התוכן: שיחה במעגל בלוויית מנחה מקצועי באופן שעזר לאנשים להיפתח, לעתים לשחרר מועקות, כולל אישיות מאוד - בין אם כדי להכשיר קרקע לקבלת החלטות, בין אם כדי שחברים יגלו יתר הבנה זה לזה ואם ככלי שבא לסייע בהתנהלות הארגונית. אנשים ישבו שעות, דנו וסכמו על דפי נייר שנתלו על הלוח וגולגלו למשמרת.
  
השיטות הללו שהיו עם הפנים אל הפרט - אל האישי ואל המימוש העצמי - שיקפו את המעבר מן האנחנו אל האני: הרווחה ששררה אז ברוב בקיבוצים, אפשרה לשחרר כתה חורים בחגורה ולתת לפרט להגשים מאוויים.
  
היה כאן עוד משהו חשוב: במתן מעמד כה מרכזי לתהליך הארגוני ולמכון לייעוץ ארגוני, בגיבוי גורף של מזכירות התנועה, היה כדי לומר: הארגון בראש, לא הערכים. את בעיות הקיבוץ נפתור באמצעות הארגון. בערכים שהחלו להידלדל ודרשו גם הם חיזוק, לא נגעו. למה רק מכון ליעוץ ארגוני? מדוע לא גם מכון ליעוץ רעיוני?
  
די ברור שהשיטות הארגוניות הללו שיקפו את רוח התקופה. הן בישרו את הד"שיזציה של התנועה הקיבוצית – על שמה של מפלגת ד"ש שפרחה אז – מפלגה של לא ימין ולא שמאל, שדיברה בעיקר ארגון ושאבה אליה רבים מן המנהלים שצמחו בתנועת העבודה. כחלק מתהליך זה, במקום לדבר על הקיבוץ, התחלנו לדבר על "המערכת"
.
***
  
מקץ עשור השתנו הזמנים: בא משבר ועמו סמי מרפא חדשים. מותאמים לרוח התקופה הקדורנית. פחות עם הפנים לחבר, יותר עם הפנים למשימה ובעיקר אל שורת הרווח. ייבאנו שיטות מן הזן התובעני: TQM - ניהול איכותי כולל (נחסוך מכם את המונחים האנגלית); JIT - ניהול לפי לוח זמנים; MBO - ניהול לפי יעדים. כל שיטה ובשורתה הדומה להפליא לאחרת, כל שיטה, מנחיה ויועציה.
  
בתקופת היותי מזכיר בקיבוצי קיימנו סדנת ניהול לפי יעדים למזכירות. חשתי שמוכרים לנו במונחים מורכבים את מה שכל כך ברור: במקום לומר: איך משיגים את המטרה, אומרים: ניהול לפי יעדים. במקום לומר אבטחת איכות, אומרים: ניהול איכותי כולל. שיחת העדה מצריף התנועה, שבה כל אחד השיח את אשר על ליבו, כמו גם הדיון במעגל, עם או בלי מדורה, הם עכשיו דינמיקה קבוצתית או פיתוח ארגוני.
  
כך, דברים רבים המובנים מאליהם, עטו מחלצות יוקרה, זכו לארומה מקצועית והביאו פרנסה טובה להרבה אנשים ומומחים, לעתים מטעם עצמם.
  
התחלופה המהירה בין הטכניקות, חייהן הקצרים ככל שמדובר בתנועה הקיבוצית, לא באו לומר שהן חסרות בסיס, או מקסם שווא. השיטות הללו נמוגו משום שתלו בהן את מה שלא היה צריך לתלות: מאמצעי הן הפכו למטרה; מטכניקה לדרך. זה קורה לרוב בזמנים של תהייה ותעייה. מחפשים את הקסם המחלץ. שיבוא איזה משיח. השיא היה בתקופתם של מזכירי התנועה גברי ברגיל ונתן טל שמצאו בעלת אוב ב"פורום של לנדמרק", כאן ובחו"ל.
  
***
  
אל תכעסו, אבל כל מה שנכתב עד כה הוא מעין הקדמה שנועדה לאפשר לומר משהו על תזזית הקואופרציה האוחזת בתנועה לאחרונה, בעיקר מאז כניסתו של ניר מאיר לתפקיד המזכ"ל: כנסים, אורחים, אירועים, הרבה רעש וצלצולים. ובכן, גם קואופרציה איננה דבר חדש. הקואופרטיב הוא סיפור ותיק מאוד במקומותינו - היו כאן קואופרטיבים לתחבורה, צרכניות, מפעלי תעשיה מוצלחים, אשר התאדו או נחלשו, כמו מוסדות שיתופיים אחרים, במהלך המהפך הניאו ליברלי שהתחולל כאן. כעת הרעיון זוכה לעדנה בעולם וראוי שכך יהיה. קואופרטיב הוא יותר קיבוץ מקיבוץ מופרט ופחות קיבוץ מקיבוץ שיתופי. זה טוב מבחינת הרע במיעוטו.

"העגלה" ו"בשותף": קואופרטיבים קמים, אצלנו מדברים
  
בשנה האחרונה הבאתי כאן את סיפורם של כמה קואופרטיבים שקמו ברחבי ארץ. אכן, הלב מתרחב למראה קבוצות של צעירים שמחליטים להתאגד כדי להעצים את כוחם הצרכני או היצרני לטובת כלל חברי האגודה. הדברים נעשים עקב בצד אגודל, בשיטת עוד עז ועוד דונם.
  
בתנועה החגיגה התחילה בטרם קרה דבר; בטרם התברר אם יש קיבוץ שהופרט לגמרי, או מפעל קיבוצי המעסיק עובדי קבלן שירצו להיות לקואופרטיב ובמסגרת זאת לקבוע, למשל, תקרה סבירה לפערי השכר...
  
ביוזמה הכי חשובה שקמה (ומתחפרת עדיין)בזירה הזאת, בנק אופק הקואופרטיבי, לא הקיבוצים ולא התנועה מוכנים להשקיע, כדי שיוכל לבצע את הקפיצה קדימה. למיטב ידיעתי, מבחינה כספית אפשר היה לעשות זאת, רק שחסר היסוד הנפשי.
  
אני מאוד בעד קואופרציה, אך התחושה, כרגע לפחות, היא שהתנועה התלבשה על הטרנד הנוכחי, בבחינת זה מה שיש על המדף, במסגרת חיפושים אחר זהות חדשה - משהו באמצע - בין הקיבוצים השיתופיים למופרטים.
  
מכיוון שקואופרטיב איננו עניין חדש בישראל, להיפך, זה משהו שפעם הצטיינו בו, הייתי מציע במקרה זה להקדים מעשים למילים.
  
מתוך הזמן הירוק

הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
10/12/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו