עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות

אין בשורה קואופרטיבית
אני לא בטוח אם כדאי לחסידי הקואופרציה לבנות על הקיבוץ המתחדש הרים וגבעות. אולי ראוי לסלול עליו, תחילה, דרך מישוריות שקטה. דרך חיים פשוטה. נכון לבחון את היתכנות מימוש בשורת הקואופרציה שאמורה החברה הישראלית להתבשר מהקיבוץ המופרט. יש יתרונות בלתי מבוטלים לקיבוץ המופרט ואפילו אני, שעדיין נתפס ונחשב על ידי אי מי ממי שאינם מכירים אותי כחסיד שוטה, נלהב, בוער (או שרוף) של הקיבוץ השיתופי, "הקיבוץ של פעם"; אני, שמודה בהם ומתוודה עליהם, לא רואה בהם שום בשורה שיתופית חדשה. ההיפך. צעירים בכלל ומשפחות צעירות בפרט לא מגיעות לקיבוץ שהשתנה כדי לחוות שיתוף ושוויון, או כדי ליהנות מתשואת המניה הקואופרטיבית. ודאי נעימה להם החמימות הקהילתית, האנושית, אבל ספק אם מי מהם יבחר להתחלק עם זולתו, לוותר למענו, להתחשב בו מעבר למידה מדודה של התחשבות נדרשת ומצופה של אדם מזולתו. ספק גדול אם מישהו ישיר "עכשיו כולנו ביחד". לא אלה מלות המנון הקיבוץ המתחדש, שאין לו שיר, ואין לו המנון. מי שחושבים כי בשורה קואופרטיבית חדשה או מתחדשת תצא מהקיבוץ שהופרט, מוזמנים להפחית יומרה ולהנמיך ציפיות. המבחן הקואופרטיבי בעידן ההפרטה צפוי להיות מורכב, מסובך וקשה. ספק אם אפשרי להצליח בו מעבר ל"אי כישלון למופת".
  
בנק הדם
האוטו של מגן דוד אדום סבב סביב "כביש המערכת". כרוז כרז בו לבוא לתרום דם. הוא סבב כך פעם אחר פעם, כורז אותה כריזה שפירשתי אותה כבקשה, כהזמנה, כתחינה, כזעקה, כתפילה. במדינה- מאוימת, דקורה, מדממת - שבה אנשים נדקרים מדי יום יש צורך דחוף בכל מנת דם. אחרי הכול, התשואה הנדיבה ביותר שמניבה כל השקעה בבנק הדם היא הידיעה הוודאית שיכול המשקיע, התורם, לדעת מבעוד מועד, כי תמיד יימצא מי שיהיו זקוקים לה נואשות; כי תמיד היא תהיה תרומה מצילת חיים. והתחושה שאין מרגשת ממנה.
  
שער
מעצבן להמתין לפתיחת שער חשמלי של קיבוץ, אבל צריך להודות על הזכות להתעצבן. עצם הימצאם של שומרים בשער - תודה על עבודתכם החשובה והמסורה - יוצר תחושה כי הקיבוץ לא פרוץ. האומנם? פעמים רבות השומר נעדר, ומספר הטלפון שמתקשרים אליו כדי לפתוח בהעדרו תפוס או דומם, אבל לגנבים, מתברר, יש דרכים חמקמקות להערים על השומרים ולגנוב מהקיבוץ דברים, גם כאשר הם נמצאים בשער. הגנבים לא מתקשרים לשום טלפון. לפעמים הם נכנסים דרך השער בערמה או במרמה. קבלת פנים כה תמימה לא יקבלו מחוץ לו.
  
שומרים חזק
זוכר את "הפעולות השומריות", את המדריכים, את המדורות בכלל ואת ה"כיבוי צופי" בפרט, את הימים שבהם טיול היה מסע וחפירות בנשמה כונו "שיחות נפש". את ההתרגשות לפני כל פעולה, את החולצה הכחולה עם השרוך הלבן, את העולם היפה והתם שהיה ונעלם. בתנועת הנוער האמנתי, באמת ובתמים, שהעולם יפה, צודק, הוגן, שוויוני. אינני חושב שתמונת העולם שעלתה והצטיירה בפעולות שלנו הייתה כוזבת, מופרכת ושגויה - הרי גם המדריכים האמינו שכזה הוא העולם - אבל כיום, ממרחק הזמן, השינויים והתהפוכות אינני מצטער שלא גילו לנו את האמת על העולם אלא מברך על השנים הירוקות שבהן חיינו בבועה, שהייתה ו-פוּף, פקעה.
  
אותה גברת
אותה גברת בשינוי אדרת
היא בכל זאת גברת אחרת
אבל אני לא יודע אם זו שראיתי בתור לסרט
היא אותה הגברת או הגברת האחרת.
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
9/12/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו