עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים

כמה הרהורים על טרור דתי ועל עולם נבוך שמתקשה להבין מאיפה זה בא לו
  
העולם זקוק לשוטר
  
אחרי שרצח ישי שליסל את שירה בנקי במצעד הגאווה האחרון בירושלים, עיטרו רבים את תמונות הפרופיל בעמודי הפייסבוק שלהם בדגל הצבעוני של הגאים, כאשר תמונת הפרופיל בצבץ מתוך צבעיו של הדגל. האקט הסמלי הזה, של הזדהות עם הקהילה הגאה, הדהד את המחאות והגינויים למעשה הנבלה של שליסל.
  
הייתה בכך הבעת סולידריות עם הקהילה הגאה, בבחינת "אתם לא לבד"; הייתה בכך אמירה, כלל ציבורית כמעט, נגד תופעה חשוכה.
  
השאלה "מה זה עשה" לשליסל. מה עשו לו הגינויים; מה עשתה לו המחאה. אם להתייחס להתבטאויותיו לאחר מעשה הרצח - זה לא עשה לו כלום. הוא ממשיך לדבוק באמונתו כי מילא את שליחותו של "אבינו שבשמים". שום מחאה לא תזיזו מדעתו. הוא סגור על תפיסתו הפנאטית.
  
נזכרתי בכך למראה דגלי צרפת המתנוססים עתה - בעקבות פיגועי דאעש בפריז - במקומות רבים בעולם ומעטרים רבים מדפי הפייסבוק. נזכרתי בכך למשמע ההבטחות הנחושות מכל קצווי תבל להיאבק בטרור של דאעש, למנוע ממנו להמשיך להכות. אכן, חשוב להזדהות עם צרפת אחרי הפיגוע האיום, חשוב "לתת גב", לומר "העולם אתכם", אך השאלה היא האם זה מזיז משהו לדאעש. האם קריאות הנו-נו-נו מכל רחבי הגלובוס עושות לארגון הזה משהו? נראה שלא. זה לא ארגון שמתחשב בדעת קהל, זה לא ארגון שמתחשב במחאה ציבורית. הוא חי מהפחדה של הציבור.
  
מחאות, הפגנות, הבעות סולידריות, הם צעדים השייכים בדרך כלל לצד החלש, או למי שחש כך: עובדים נגד בעלי מפעלים, אזרחים נגד משטרים, רעבים נגד שבעים. כאן יש מעין היפוך יוצרות. מדינה - במקרה של שליסל וגם של יגאל עמיר - מוחה נגד רוצח בודד; עולם מוחה נגד ארגון דתי לא גדול, אך אכזר ופנאטי.
  
היפוך היוצרות הזה נובע, כנראה, מהקושי למצוא פתרון מהיר לתופעה המזרה אימה - זבנגים מהאוויר זה כמו לחבוט ביתושים - או מן הקושי להסכים לשלם את המחיר הכרוך בכך: הגבלת זכויות יסוד, נטילת סיכונים, שינויים באורחות חיים וצורך בהתגייסות. זה קורה כשעולם לא אידיאולוגי שהתרגל לחיות את הרגע, נתקל בארגון בעל אידיאולוגיה הכי קנאית, שחי בתודעתו את הנצח. השאלה אם הפיגוע בפריז היווה קו פרשת מים - כמו למשל פרל הרבור בשעתו - או שיבואו חלילה עוד מכות שאחריהן יתברר שמחיר ההבלגה נעשה יקר יותר ממחיר התגובה.
  
הדיווחים על מקורות המימון של דאעש - בין היתר מנפט שהוא מוכר מבארות הנמצאות באזורים שעליהם השתלט, יכולים ללמד על המבוכה והמבולקה המתחוללת בעולם הניאו ליברלי, שבו הכסף קודם לכל. מישהו הרי קונה את הנפט של דאעש ויודע מה נעשה בכסף שהוא משלם עליו, ובכל זאת הוא קונה: כי זה יותר זול, כי שורת הרווח שלו חשובה יותר מפיגוע אי-פה אי-שם. לדבר על הטרור, זה לדבר על מקורות המימון לטרור, שהוא מדינתי. נמשיך לדבר על הרוגים, נמשיך לדבר על נפגעים, על הכסף שעוזר לזה לקרות - לא מדברים.
  
הטרור הזה פוגש את העולם המערבי מפוצל ומפוזר, תחת גורמי כוח תאגידיים שנעשו חזקים יותר מן המשטרים המדינתיים, שעל רקע היחלשותם הלכה וצמחה החלופה הדתית, זו שאפשרה לשייחים ואמאמים להפוך למנהיגים פוליטיים. מה שהיווה תשתית ליצירת הבעיה - החלשות מעמדן של המדינות - הוא המקשה על הטיפול בה. בלא שוטר עולמי נחוש והחלטי, צפוי, חלילה, כאוס.
  
הליגה למניעת מעשה
  
עשרים ושתיים מדינות יש לליגה הערבית, חלקן עשירות כקורח. עשרים ושתיים מדינות שלכאורה היו צריכות לקחת אחריות על הנעשה באזורן, לא רק להתלונן נגד שאר העולם.
  
ואם לא בייבוש מקרות הטרור, לפחות לטפל בבעיית הפליטים. להראות נכונות. הרי חלק מן המדינות הללו דלות בתושבים ולפחות חלק מן הפליטים הם מן המעמד הבינוני, כלומר בעלי יכולת לתרום. הפליטים הפלסטינים נמצאים במצבם עוד מעט שבעים שנה במהלכן שוקמו עשרות מיליוני פליטים בעולם, ועכשיו מתבוננת הליגה הערבית בזרם הפליטים לאירופה שחלקם מתים בדרכם לשם - בלא לעשות דבר.
  
אמת, אין זה אומר שאירופה לא צריכה לתת מקלט לפליטים, או שעליה לסגור בפניהם את שעריה, אבל זה מלמד שהארגון הזה הקרוי ליגה ערבית הוא פסאדה. תלונות נגד ישראל ונגד שאר העולם - יש מכאן ועד להודעה חדשה; סדר בבית - כלום.
  
בסדר, היה קולוניאליזם מערבי, היה הסכם סייקס-פיקו שחילק בשרירותיות את המזרח התיכון בין צרפת לבריטניה, אבל זה היה לפני מאה שנה. כמה זמן אפשר להיאחז בכך כדי לומר שהמערב אשם? בגישה הוותרנית הזאת כלפי הליגה הערבית יש ממד של פטרוניות;, של אמירה: אנחנו לא תובעים כי הם לא מסוגלים. זו הדרך לאפשר לבעיות להנציח את עצמן. ראו הפליטים הפלסטינים.
   
נ.ב. האם עמנואל עמנו
  
על סדר היום מתווה הגז, תקציב המדינה, בעיות השיכון. מישהו שמע לאחרונה את פרופ' מנואל טרכטנברג - מועמד המחנה הציוני לשר האוצר - מתבטא בנושא? איפה טרכטי? איפה הבשורה על פי עמנואל?
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
26/11/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו