עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

דילמת ממשלת האחדות
   
נתניהו חותר לממשלת אחדות עם הרצוג על בסיס יישום רכיבים של "תכנית אלון" ושל אוטונומיה מורחבת מבית מדרשו של בגין
   
ביקוריהם של נתניהו והרצוג התקיימו במקביל בארה"ב. נתניהו התנהל בפייסנות מול הנשיא אובמה ושר החוץ קרי, אשר התבקשו להגדיל את הסיוע הביטחוני לישראל. התמורות המצופות הן בתחום המדיני-פלסטיני. זאת כדי לתרום לייצוב ולהרגעת המזרח התיכון.
  
ביבי הכריז על נכונותו להסדר חד-צדדי עם הפלסטינים, שישמור על הפרמטרים הביטחוניים של ישראל כדמוקרטיה מתגוננת. במקביל הודיע, בכנס הפדרציות היהודיות בארה"ב על הכרתו הרשמית ברפורמים ובקונסרווטיבים כחלק בלתי נפרד מהיהדות והציונות. זאת למורת רוחם של שותפיו החרדים-אשכנזים בקואליציה ה-61 שלו.
  
ביבי מבין שיש להגיע לשיתוף פעולה עם הוואקף הירדני ובית המלוכה הירדני על הסידורים הביטחוניים ההדוקים בהר הבית, כולל מצלמות אבטחה, כדי למנוע אפוקליפסה קטסטרופלית. הכל תוך ריסון הקיצונים המשיחיים בימין הישראלי ובליכוד - בדמות יהודה גליק. כל זאת עקב לחץ בינלאומי ופנים-ישראלי. כדי להשיג זאת, יש לנקוט בצעדי מנע מקדימים שהם בחזקת "עוז לתמורה בטרם פורענות", ולרסן את החוגים הקיצוניים המשיחיים בימין המתנחלי והלא-מתנחלי. המודעות לצורך בריסון גוברת בעולם המערבי בעקבות אירועי המגה טרור בפריס, המגבירים את המודעות למדיניות נחוצה של "דמוקרטיה מתגוננת".
  
ח"כ חיליק בר מזכ"ל ה"עבודה", שהוא המועמד המוביל לראשות החוג להתנעה מדינית במפלגה וגם יו"ר השדולה לפתרון הסכסוך היהודי-ערבי בכנסת, פרסם לאחרונה מתווה מוסכם על יצחק הרצוג לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני המוצג גם בפני גורמים בינ"ל. מושב מיוחד של ועידת מפלגת "העבודה" צפוי לדון בו.
התכנית מדגישה: "כן לשתי מדינות ולא למדינה דו-לאומית - שומרים על ישראל ונפרדים מהפלסטינים לשלום".
  
האמור לעיל מצביע על הכשרת הלבבות לממשלת אחדות ממלכתית פרגמטית בדרך האמצע, שמהלכים להקמתה ייצאו לדרך לאחר אישור תקציב 2015-2016, וסיום פרשת "נובל אנרג'י".
  
ממשלה זו חיונית כדי לייצב את המזרח התיכון בהקשר הארץ-ישראלי: ישראל-ירדן-פלסטין. כל זה ייעשה לפי תכנית אלון מ-1967, במטרה למנוע את הפיכת הסכסוך מלאומי לדתי. זה גם יתרום לייצוב, מיתון ומרכוז הפוליטיקה, התרבות והחברה בישראל.
  
כל זה קורה על רקע כניסת כל מעצמות העולם לשיתוף פעולה גלובלי לייצוב סוריה-עיראק וחיסול דעאש, שהוא סכנה לשלום הציוויליזציה על כדור הארץ, כפי שהוכח באירועי פאריס האחרונים, שמבחינת עצמת הם מקבילה לפיגועי ה-11.9.
  
ממשלת האחדות הממלכתית והלאומית המתוכננת לא תכלול את "הבית היהודי - תקומה", תוך נקיטת מהלכים לחיזוק שתי המפלגות ההיסטוריות: "המחנה הציוני - העבודה" ו"הליכוד", תוך מרכוזן ונטרול ומיתון אלמנטים קיצוניים ב"ליכוד".
  
כחלון והחרדים האשכנזים והמזרחיים יהיו שותפים בממשלה רחבה זו שתמנה 77 ח"כים. המכנה המשותף יהיה התנגדות למדינה דו-לאומית. ה"עבודה" אמורה לתרום למיתון הממשלה והכנסת ערכים פרקטיים חברתיים בגישה סוציאל-דמוקרטית מתונה ופרגמטית, ושימת דגש על חיזוק מעמדות הביניים היצרניים, הן השכירים והן העצמאיים, תוך הבטחת זכויות חברתיות בחקיקת חוק יסוד.
  
ממשלה כזאת תחזק את הגורמים הפרגמטיים בליכוד הכוללים את: בנימין נתניהו, ישראל כץ, חיים כץ, יובל שטייניץ, סילבן שלום, בוגי יעלון (התומך בתכנית אלון), לאה גמליאל וצחי הנגבי, כיום יו"ר ועדת חו"ב העתיד להצטרף לממשלה.

יגאל אלון. דיון חוזר במרכיבי תכניתו
  
מנגד יצורפו לממשלה אישים פרגמטיים בהנהגת "המחנה הציוני - העבודה": הרצוג, איתן כבל, ציפי לבני, עמיר פרץ, שלי יחימוביץ, הראל-מרגלית, מירב מיכאלי וחיליק בר. התיקים שכבר פנויים עבורם: חוץ, משפטים, כלכלה, חינוך, חקלאות, תקשורת, שת"פ אזורי.
  
***
  
בהקשר זה יש לאזכר את מאמרו של פרופ' שלמה אבינרי שהיה מנכ"ל משרד החוץ אצל יגאל אלון ("הארץ" 6.11.15), שכותרתו: "הנכבה הסורית"
.
במאמר זה מאיר הכותב את חשיבות מניעת זליגת מעמדות הביניים המודרניים-הקוסמופוליטיים-הגלובליים-החילוניים והמשכילים לחו"ל עקב ייאושם מתהליכים חברתיים-כלכליים ותרבותיים הרסניים וריאקציוניים בחברה ומספר כיצד תהליכים כאלה, בשנות המנדט הבריטי, הרסו בפלסטין ובסוריה את מסגרותיהם הפוליטיות הלאומיות.
  
הפועל היוצא ממאמר זה הוא הדגשת הצורך המיידי במיתון תהליכי הקצנה בישראל העכשווית, תוך חיזוק המגזר החילוני-היצרני-היזמי-המשכיל והמודרני בישראל, שאין ייצוג לאינטרסים שלו בממשל הישראלי הנוכחי. כניסת "המחנה הציוני – עבודה" לממשלה תשפיע לטובה על כך ותקרין גם על היחסים עם ערביי ישראל ועם הפלסטינים והמרחב הערבי הסובב את ישראל. זה יביא לשיפור מעמד ישראל במערכת הגלובלית, האמריקאית, האירופאית והאזורית (בעיקר על רקע סימון מוצרי ההתנחלויות באיחוד האירופאי) ויסייע לישראל להשתלב במאבק הגלובלי בטרור שיתנהל על ידי הדמוקרטיות המתגוננות.
  
יודגש כי "תכנית אלון", עמדה תמיד בבסיס פעולות "הזרם המרכזי" ו"אחדות העבודה" במפלגת ה"עבודה". אלו גרסו יצירת "ישות מדינית פלסטינית מפורזת בריבונות אזרחית ולא ביטחונית, שתהיה חברה באו"ם, תוך שמירת גבול בן הגנה על הירדן". ישות כזאת יכולה להיות מוקמת חד-צדדית על ידי ישראל ולחילופין תוך שיתוף פעולה עם ירדן למען ייצוב ביטחוני של האזור. זה עשוי לקבל תמיכה בינלאומית. במידה ותקום ישות כזאת בתאום עם ירדן, היא תהיה קונדומיניום שהריבונות בו היא ירדנית-ישראלית משותפת כמו באנדורה שבה הריבונות היא צרפתית-ספרדית משותפת.
  
יצוין כי גם בבוסניה-הרצוגובינה בבלקנים, שלה צביון מוסלמי מתקיים מודל פדרטיבי מעניין עם רפובליקת סרבסקה האוטונומית, שלה זיקה אתנית ומעשית לרפובליקת סרביה. מודל מיוחד זה התפתח כתוצאה מהצורך לפתור בעיות אתניות קשות עקב מלחמות הבלקן שפרצו לאחר קריסת הפדרציה היוגוסלבית.
לסיום: הסכסוך הקפריסאי בין קפריסין היוונית לזו התורכית שהחל עם פלישת תורכיה לקפריסין ב-1974 (בעקבות הפיכת נפל צבאית) – עומד להסתיים בחתימת הסכם היסטורי ב-2016. זאת בעקבות שיחות פיוס ממושכות בין הצדדים בחסות האו"ם. הפתרון יהיה פדרטיבי דו-שכבתי, שבו לכל צד תהיה מדינה אוטונומית ריבונית. מעל רובד הבסיס לשתי המדינות יהיה רובד של ממשל-על פדרטיבי משותף, שיגרום להפיכת קפריסין למדינה מאוחדת כפי שהייתה לפני 1974. פדרציה זו כולה תהיה חברה באיחוד האירופאי.
  
נכתב בתאריך
23/11/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו