עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

החטא הקדמון
  
המנהיגות של השמאל לא הבינה את חולשתה של תפיסת "השטחים הכבושים כקלף המיקוח", מול התחזקות הגורמים שעבורם "קדושת האדמה" קודמת ל"קדושת החיים"
  
למחרת הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים הכריז לוי אשכול, ראש הממשלה באותם הימים: "לא כבשנו את השטחים כדי להחזיק בהם, הם יהיו פיקדון בידינו כדי לעשות שלום עם מי שהיו אויבינו". כך, או בנוסח דומה, התבטא אז ראש ממשלתנו. בעיני היו הדברים התגלמות התבונה המדינית. בדיעבד הייתה זו שגיאה קשה, שאת מחירה אנחנו משלמים עד היום, ומי יודע כמה שנים נוספות נמשיך לשאת את עולו של הכיבוש על גבנו. בחוכמה שלאחר כמעט חמישים שנה, הדבר שהיה נכון לעשותו מיד לאחר שוך הקרבות היה לצאת באופן חד צדדי מרוב השטחים ולקבוע אז את תיקוני הגבול הנחוצים לנו. כך הייתה רצועת עזה חוזרת לשליטה מצרית וחבלי יהודה ושומרון (מה שכונה אז הגדה המערבית) היו חוזרים לשליטתה של ממלכת ירדן. השאלה הפלסטינית הייתה נשארת בעיקרה במגרש הבין ערבי ועליהם היה להתמודד עם שאיפותיו של העם הפלסטיני. לשם כך הייתה נחוצה לנו באותם הימים מנהיגות בנוסח בן גוריון. מנהיג שידע ללכת בניגוד לדעתם של יריבים ושל אחדים מחבריו הקרובים לדרך, ולקבל ב-1947 את תוכנית החלוקה שהציעו האומות המאוחדות. לאחר ששת הימים חסרה לנו מנהיגות שתראה למרחוק ותפעל למען האינטרס הישראלי ארוך הטווח, בניגוד לאופוריה שאחזה באותם הימים בכולנו.
  
"קלף מיקוח"
מעבר לוויכוחים הקשים לאורך השנים בין חלקי השמאל והמרכז, הייתה הסכמה גורפת על כך שהשטחים הכבושים, ברובם, אמורים לשמש אותנו כ"קלף מיקוח במו"מ על השלום". להסכמה זו היו שותפים כל אנשי השמאל, מיגאל אלון ויצחק רבין, ועד הקצוות של "שיח", "מוקד" ו"שלי" (זוכרים?). כולנו האמנו באותם הימים והתכוונו לממש את תיאוריית "השטחים כקלף המיקוח לשלום". האמנו ולא הבנו את מה שהבינו וראו כבר אז פרופ' ליבוביץ' וקומץ אנשים שנחשבו באותם הימים כהזויים. לא הבנו שככל שעובר הזמן יהיה קשה יותר לצאת מהשטחים הללו. יהיה קשה לא רק בגלל סרבנותם של הערבים (עליה ראוי להרחיב בהזדמנות אחרת). יהיה קשה מעבר לאי ההסכמות ולויכוחים על עומק תיקוני הגבול הדרושים. יהיה קשה יותר ויותר משום שהעם היושב בציון הולך ומשתנה, ודבקותו בשטחים הללו הולכת ומתחזקת מיום ליום. "קלף מיקוח" נועד במהותו למסירה בתום המיקוח, גם אם המיקוח קשה וממושך. הוא נועד למסירה גם אם הוא יקר לליבך ואם יש לך קשר עמוק למה שהוא מסמל. השמאל כולו לא הבין אז כי ככל שיעבור הזמן וככל שנמשיך בוויכוחים על האופן ועל עומק החזרה מהשטחים, יעמיקו ויתקבעו השינויים בתפיסת היהדות ובתפיסת ההגשמה הציונית של חלקים הולכים וגדלים בציבור הישראלי. המנהיגות של השמאל על כל חלקיו לא הבינה את חולשתה של תפיסת "השטחים הכבושים כקלף המיקוח", מול התחזקותם של חלקי העם שעבורם "קדושת האדמה" עולה על "קדושת החיים", ומול תנועת ההתנחלות באותם השטחים.
  
הפרדות
ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה והיא אינה נותנת הזדמנות שנייה, לפחות לא באותם תנאים שהיו קיימים כאשר הוחמצה ההזדמנות הקודמת. האופציות הירדנית והמצרית כבר אינן קיימות ונשארה רק האופציה הפלשתינאית. נכון להיום עלינו לבחור בין המשך הכיבוש, על כל הכרוך בו, ועל המדינה הדו-לאומית שתהיה תוצאתו ההכרחית, לבין ההפרדות לשתי מדינות לאום. הפרדות שתסיים את המציאות בה מיליוני אנשים חיים ללא זכויות אזרחיות כבר קרוב לחמישים שנה. הפרדות שלא תבטל מיד את העוינות בין העמים ולא תסיים באבחה אחת את גילויי האלימות. הפרדות שאין בה הבטחה שהארץ תשקוט ארבעים שנה, כפי שנאמר במקורותינו, אך בה ורק בה הסיכוי לחיי שכנות סבירים לדורות הבאים. רק היא תאפשר לשני העמים לממש את שאיפותיהם הלאומיות, זה לצד זה.
  

 
נכתב בתאריך
22/11/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו