עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות
  
דמוקרטיה מכורסמת
האלימות כרסמה את הדמוקרטיה עד הלשד. עד השלד. איך שלא אהפוך את האותיות ואסכל אותן – הדמוקרטיה כורסמה עד דק, נטחנה לאבק. אבק ערכים. אבק אדם. אבק של בוקה ומבולקה, של כאוס. הדמוקרטיה מכורסמת בכל שפה שהיא- עברית, לועזית, ג'יבריש. האלימות חוללה כאן פורענות, אשר אפילו יצחק רבין, גדול רואי השחורות, לא היה יכול לשער ולאמוד את עומק האופל שלה. אחרי 20 שנה רע ומר כאן. ועצוב. עצוב, כי היונה - אשר בכל היושר, הכנות וההגינות חשוב לומר כי איש לא הבטיח אותה אבל רבים ודאי ייחלו לה - מוטלת פצועה, מדממת, מרוטה. ריקה ממעוף, ללא ענף של זית, ללא עלה. עצרת הזיכרון לציון יום השנה ה- 20 להירצחו הייתה כמו תפילת אשכבה חוזרת, מאוחרת, אבל יותר מאשר ביכו בה את היונה, ביכו בה הדוברים אותנו, המשוועים לה.
  
בצל אימת הסכינים
עד היום כאשר שמעתי את המשפט הגנרי - כסף זה לא הכול בחיים, חשתי וחשבתי שזה משפט שאומרים לעצמם הקצוות - העניים המרודים והעשירים -כקורח. היום, להפתעתי, נוכחתי בנכונותו. במוסך הפחחות והצבע של אחת מחברות הרכב הגדולות, מנהל את העבודה בחור אדיב ומקצועי להפליא בשם חאלד. שאלתי אותו אם יש אפשרות לצבוע לי מעט שריטות ששרט בפח הרכב שלי אי מי. הוא קרא לסעיד. סעיד פתח את דלתות המכונית ואיתר את מספר הצבע. בתוך דקות אחדות הוא נכנס לכוך הצבעים במוסך ורקח את הצבע הנכון, המדויק. הוא הביא מעט צבע בכוס פלסטיק ובתוכה מכחול דקיק. בעוד הוא צובע את השריטות פתחתי עמו שיחה קטנה. נו, סעיד, מה אתה אומר על המצב? שאלתי. הוא הביט בי יותר בדמעות מאשר במבט ואמר "לי אסור לדבר, אני ערבי". מותר לך, כמעט צעקתי. מותר לך ומותר לי. מותר לכולנו. אסור לנו להיכנע לפחד. הוא סיפר לי שלמשפחתו שורשים עתיקים ועמוקים בכפר שבו הוא מתגורר. נו, אמרתי, זה רק מדגיש ומעצים את זכותך לדבר. סיכמנו שכולנו בני אדם ושאין סיבה לא לחיות כאן יחד, לא כגזירת גורל ולא כברירת מחדל, אלא כבני אדם בחברה שבה אנשים כמוהו מספקים לאנשים כמוני שירות נדרש, חיוני. כשהוא סיים לצייר באמנות מדויקת להפליא את פח המכונית ושיווה לה מראה אחיד, הודיתי לו ונפרדתי ממנו בלחיצת יד. כסף? הצחקתי את חאלד.
  
הזמנה
שלום ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית. מינויו של אריה דרעי לשר הפריפריה הוא הזדמנות נאותה להזמין אותו לערוך היכרות עם התנועה הקיבוצית בכלל ועם רבים מקיבוציה הנמצאים בפריפריה בפרט. זו הזדמנות ללמד אותו שיעור באזרחות, בהיסטוריה, בסוציולוגיה- במקצועות שהם מקצועות הליבה של הוויית הקוצים של חיינו הדוקרים, אבל בעיקר זו הזדמנות להפגיש אותו עם המציאות. היכרות כזאת - אם לא תעלה, ודאי לא תוריד. אם לא תועיל, לא תזיק. ואולי, במפתיע, יזכו מי מהקיבוצים הזכאים והראויים להעדפה מתקנת ליהנות, גם אם באיחור, מטיפה של צדק חלוקתי או, כהתחלה, בהכרה בזכותם ובזכאותם ליהנות ממנו.
  
שעוני חול
מה שמיוחד ויפה בשעוני חול זה שתמיד אפשר להפוך אותם על פיהם ולהתחיל ספירה חדשה. הייאוש שמשתרר כאשר נושר גרגר החול האחרון הקונוס העליון של השעון ושום דבר טוב עדיין לא קורה הופך לתקווה, כשהופכים את החצי התחתון, המלא מגרגרים שאזלו, לחצי העליון, המלא, והנה שוב נקצבת מנה של תקווה ושל תוחלת ופרפר קטן שכנפיו עשויות תפילה מרחף מעל השעון ומשהו בי אומר שכל עוד הוא נוכח, לא עף לשום מקום, זה זמן השעון שהתחיל תקתוק חדש.
  
שלום קיבוצי
עוברים זה מול זה באקראי, לפעמים כמו דרך חישוק של אש לפעמים מבעד לעננת ערפל. לפעמים מלמול, לפעמים פלבול. מנוד ראש, הרמת גבה, ניד עפעף. אפשר עם מלת שלום ואפשר בלעדיה. שלום רשמי, פושר, קר, או, לפעמים, שלום חם, מהלב, עם חיוך, השלום הקיבוצי הוא שלום יחיד ומיוחד במינו. יש שמהמהמים אותו כדי לצאת ידי חובה, כמי שכפאם שד, ויש האומרים אותו בקול רם, בכוונת מכוון, כאיחול. כך או כך במלה או בהעדרה, באופן אמירתה או סימולה, בנימה שבה היא נאמרת או נשתקת, גלומה ומקופלת ליבת הקהילה
  
פינת הילדים
ממה עשוי החושך? תלוי את מי שואלים
מכשפות, פיות הטובות או שועלים.
אם שואלים אותי (נחשו מי אני מבין השלושה)
אני אומר : מפחדים, מחלומות וגם מחולשה
אבל לפעמים הוא עשוי מסוד, מהפתעה, מציפור
ולפעמים הוא יפה ונעים יותר מאשר האור.
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
18/11/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו