עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים

בגיל 80 ממשיך יהודה הראל ממרום גולן לפעול במלוא הקיטור: מביא הייטק לדרוזים, מקדם מהפכים בחינוך וחדשנות בחקלאות וזז כל הדרך ימינה
  
מקצה השמאל לקצה הימין
  
לפני כמה שנים, בשיחה עם חבר משותף שלי ושל יהודה הראל (מרום גולן), שלפני שלושים שנה, בתפקידו כמנהל יד טבנקין, היה אחד המתניעים - אם לא המתניע הראשי - של תהליך השינוי בקיבוצים, אמרתי לאותו חבר: "יהודה דיבר על הפרדת משק מקהילה והפרטת צריכה, אבל התכוון ללכת רחוק יותר. הוא רצה הפרטה מלאה, רק שאז זה היה לא היה מתקבל". החבר לא הסכים אתי. "יהודה התכוון בדיוק למה שהציע", אמר.
  
נזכרתי בוויכוח הזה לאחר שיהודה אמר לי, בשיחתנו, שכיום הוא קרוב לגישה הליברטנית: מקבל את משנתם של מילטון פרידמן, פרידירך האייק והוא לא רחוק ממרגרט תאצ'ר. את משנתו בנושא הוא פרסם ב-2010 בספרו "להפריט" (הוצ' כרמל). כך, הראל, תלמידו המרקסיסט של יצחק טבנקין, עשה את כל הדרך משם עד לקצה הקפיטליזם. איש של קצוות. שאלתי אותו, לאור עמדותיו הנוכחיות, "מי צדק, החבר או אני?". הוא השיב: "אתה צודק היום והוא צדק בשעתו".
  
הסיבה הראשונית לכתבה הזאת היא סיפור פעילותו של הראל – שכבר עבר את גיל גבורות - בקידום מפעלי הייטק בכפרי הדרוזים בגולן, אבל חיש נסחפנו לעוד נושאים שהוא עוסק בהם, במסגרת עבודתו ביחידה לתכנון אסטרטגי במכון לחקר הגולן.
  
***
  
הראל: "לפני שנה הגעתי, רעיונית ואסטרטגית, למסקנה שהדרך היחידה שבה ניתן לטפל בנושא הסכסוך ובד בבד לסייע לכלכלת המדינה, היא פיתוח מגזר המיעוטים בישראל. אחרי הקפיצה שקיבלנו מהעלייה רוסית, הקפיצה הבאה צריכה לבוא ממגזר המיעוטים ובהמשך מהחרדים. הבנתי שאיפה שאוכל לתרום זה אצל השכנים שלנו - הדרוזים בגולן, בעיקר במג'דל שמס, שם יש תופעות מאוד יפות, מהרבה בחינות ומה שקורה בסוריה רק זירז תופעות אלו. למשל יש תהליכי חילון, אקדמיזציה - בכפר הזה אחוז האקדמאים הוא מהגבוהים בארץ - היחס לנשים משתנה. קורים דברים חיוביים.


הראל. המדינה איננה הפתרון, היא הבעיה
  
החולשה של מגזר המיעוטים היא ההתרכזות בעסקי התחבורה, הבניין, עבודות עפר ומסחר קמעונאי. ככל שמדובר באקדמיה, הם בעיקר ברפואה ומשפטים.
  
מה שחסר זה היי-טק, לזה הם לא נכנסו וגם לא למסחר בין לאומי, שהם שני הקטרים של החברה הישראלית. החוסר הזה מעכב את הצמיחה של הכלכלה שלהם ושל המדינה. העניין הוא לחברם לקטר הישראלי. למדתי את הנושא: יש ניסיונות מעניינים, יש תקציבים לא מנוצלים ובעלי הון שמוכנים להשקיע. בדקתי אצל כל הגורמים בארץ. ממרכז פרס יצאתי בידיים ריקות. הם עושים רק מה שטוב לעצמם ולשם של פרס.
  
שכנעתי את מנהיגי מג'דל שמס להיכנס לתחום. הייתי צריך גורם שיוביל את הביצוע ומצאתי את אלוף (מיל.) גד שמני שנכנס לנושא. לשמני יש חברה (GME TRUST) המתמקדת בסיוע לרשויות מקומיות במגזרי המיעוטים והפריפריה. יחד עם סגנו, ד"ר מוסא צברי, הם נכנסו לעניין.
  
גדי ומוסא לקחו ממני את המקל ואני מלווה אותם. עוזי צור משמיר פעיל בזה, משרד רה"מ עוזר. הם מתקדמים יפה מאוד. השנה מתחילים ללמוד אנשים ממג'דל שמס את תחום המחשבים בתל-חי, שני עסקים כבר נמצאים בהקמה. יש שת"פ עם קיבוץ שמיר, אנחנו רק בהתחלה".
  
לפי דוח מאוגוסט 2014 מסתמנים ארבעה מסלולי ביצוע בתחום ההייטק: הקמת שלוחה למיקור חוץ; הקמת סטרטאפ עם מספר עובדים; הקמת "האב" שזה סביבת עבודה תומכת ליזמים; לימודי הנדסת מחשבים לבוגרי התיכון.
  
"מרגע שהעברתי את המקל, פניתי לנושאים אחרים", אומר הראל, "בעיקר לחינוך וחקלאות העתיד".
  
תוכל לפרט?
הראל מגיש לי חוברת בת עשרים עמודים - "קהילת חשיבה" שמה - המפרטת את השינויים שיעבור בית הספר, שבעצם יבטלו את מתכונתו הנוכחית. בקצרה: ביטול המחיצות בין הכיתות; ביטול המחיצה בין השיעורים, לא תהיה חלוקת זמן, השיעור לא יופסק עם הצלצול אם הוא יהיה בשיא העניין; ביטול החלוקה בין המקצועות, לא יהיו דיסציפלינות; ביטול המחיצה בין ביה"ס לסביבה; ביטול המחיצה בין גילאי התלמידים ובינם לבין המורים. פיתוח יכולת חשיבה ביקורתית, ערכי מוסר וצדק ומתן דגש למדעי הרוח. פירוק הכיתה לצוותי עבודה. במקום בי"ס זאת תהיה "קהילת חשיבה"; במקום "תלמיד" - יהיה "לומד", במקום מורה -"מנחה", במקום מבחן - "ביצוע מסכם". לדברי הראל, כרגע מטמיעים את השיטה בשני בתי ספר בגולן, בשיתוף עם מכללת אוהלו.
  
ובחקלאות?
הראל: "אנחנו זקוקים לתרבות של חדשנות בחקלאות. אנחנו עוסקים בגנטיקה של חקלאות, יש לנו מעבדות וחוקרים. יש אצלנו גידולים חדשים שמנצלים את יתרון מזג האוויר, למשל, ירקות ותות שדה בקיץ; גידולים לצורך ייצור תרופות, חומרי הדברה אורגניים. אנחנו צריכים לנצל יתרונות יחסיים, במקום להיאבק ביבוא מזון. למשל לפתח זני אורז שנותנים יותר יבול, לפתח תיירות חקלאית. יש גם דברים נלווים כמו חקלאות אורבנית, חינוך חקלאי, פארקים על עמודים, למשל מעל נתיבי איילון, חקלאות על הגגות. תתפלא, המדינה הכי מתקדמת בזה היא קובה. כשנפלה בריה"מ, ספקית המזון שלהם, לא היה בקובה מה לאכול. הרעב הביא לכך שהיום הם מגדלים את כל מזונם בעצמם. יש להם את הפקולטות הכי טובות לחקלאות.
המאבק של החקלאים בארץ על סובסידיות רגולציות ומניעת יבוא גם איננו נכון והוא גם חסר סיכוי.
  
עובדה שבאמריקה ובאירופה מסבסדים את החקלאים
גם שם זאת שגיאה. בניו-זילנד הדברים האלה בוטלו ב-1982 ומאז החקלאות שם משגשגת. החקלאות שלנו סובלת מן הבעיה שהיתה לטקסטיל. מייצרים קומודיטיס, במקום דברים מתקדמים. כאן, השכר הגבוה והמים היקרים לא מאפשרים להתחרות. אני בעד יבוא חקלאי חוץ מהדברים שהכרח לייצרם בארץ, כמו חלב.
  
גישתי, כחניך של טבנקין קרובה לאנרכיסטית, היום אני קרוב לגישה הליברטנית, שגם זה אנרכיזם. הגישה הזאת אומרת: המדינה איננה הפתרון, היא הבעיה. אינני מאמין במדינה, אני בעד הקטנת תקציבה. זה לא אומר שצריך לבטלה, אני מתייחס אליה כאל רע הכרחי. כמו צה"ל. אני מסכים עם מילטון פרידמן ובהרבה דברים עם מרגרט תאצ'ר".
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
9/11/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו