עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כוח להיפרד

  
עלינו להיפרד מהפלסטינים כדי ליצור אופק של תקווה וכדי להשתחרר מהייאוש המשתלט על שני העמים
   
הייתה וישנה הסתה פרועה נגד מדינת ישראל ואזרחיה. משתוללת במקומותינו רצחנות שאי אפשר ואסור להשלים עמה. אין מדינה בעולם שתשלים עם מה שקורה אצלנו לאחרונה. באותה מידה אסור לשכוח שאנחנו מחזיקים בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים כבר קרוב לחמישים שנה. קרוב לחמישים שנה בהן מיליוני תושבי השטחים משוללי זכויות אזרחיות ועדיין לא מסתמן פתרון מדיני מוסכם. גם לא מהלך ראשון שיקרב את הסיכוי לפתרון מוסכם. זו מציאות חריגה שאינה מתקיימת בשום מקום אחר בעולם הדמוקרטי. חשוב לזכור כי "הצדק שלנו" לבדו, ללא התייחסות לרצונות ולצרכים של "האחרים", לא יקדם אותנו לקראת פתרון. פתרון או הסדר ביניים שיאפשרו לחיות בארץ הזו ללא גלי האלימות החוזרים ומתפרצים מעת לעת. עד שיימצאו פתרון או הסדר ביניים יש להתמודד עם האלימות בנחישות, בתבונה, בזהירות ובשיקול דעת. אך בכל אלה לא די. ללא מהלך מדיני, שעיקרו הפרדה בינינו לבין הפלסטינים, מהלך שסופו שתי מדינות לאום נפרדות, לא תסתיים האלימות. כל מה שייעשה ללא המהלך המדיני יהיה פחות מדי ולא יביא לשינוי המיוחל במציאות הכאובה שלנו. יותר מכך, גם אם המהלך המדיני לא יביא לרגיעה ולשקט המיוחל, בטווח הקרוב, הוא הכרחי כדי לשמור על אופיה וזהותה היהודית של מדינת ישראל (על כך ביתר הרחבה בהזדמנות אחרת).
  
"אשכול"
  
לאחרונה הולכת ומתהווה יוזמה חדשה, יוזמה שמטרתה לרכז את כל מי שמאמינים בצורך של שני העמים להיפרד. זאת כדי ששני העמים יוכלו לרכז את מאמציהם בבניית חייהם, בכלכלתם, בחברה, בחינוך, בתרבות ובמדע. להיפרד כדי ליצור אופק של תקווה וכדי להשתחרר מהייאוש ההולך ומשתלט על שני העמים. היאוש המביא בהכרח להקצנת העמדות והמעשים. המהלך, הצנוע בשלב זה, שמוביליו מכנים אותו "אשכול", מתכוון לקרוא לכל מי שיכול ומסכים להצטרף לקואליציה שתפעל לקידום פתרון המושתת על שתי מדינות. רוב אזרחי ישראל יודעים ומסכימים שזה הכיוון הנכון, אך רובם אינם מאמינים שהדבר אכן יתרחש. חוסר האמון מכוון בראש ובראשונה אל המנהיגות שלנו. הם אינם מאמינים בכוחה של הממשלה, כל ממשלה, להוביל לקראת פתרון מדיני. חמור מכך, הם אינם מאמינים בכוחה של הדמוקרטיה לגבור על המתנגדים. זו אולי הצלחתו היותר גדולה של הרוצח המתועב, יגאל עמיר, שרצח יחד עם יצחק רבין את האמונה בכוחו של המשטר הדמוקרטי. יוזמי המהלך לריכוז הכוחות קוראים תיגר על היאוש. זו משמעותה של היוזמה שהחלה באופן צנוע ונסתר מהעין הציבורית. האם ירוכזו הכוחות ותיאסף האנרגיה הנחוצה לשינוי הכיוון? ימים יגידו. חשוב להבין שהחלופה היחידה היא הייאוש ההולך וגובר בשני הצדדים, היאוש והקיצוניות שהיא בת בריתו הטבעית.
  
פקודה מיותרת
  
ההוראה שניתנה לאחרונה לכוחות הביטחון, כפי שהתפרסמה בתקשורת, "להרוג ולא לקחת סיכונים", מיותרת ומזיקה. המראה בטלוויזיה של שמונה אנשי ביטחון חמושים, בהיכון לירי, סביב צעירה עם סכין בידה, היה מביך. לראות אותם יורים ופוגעים בצעירה, במקום לנסות להשתלט עליה, היה מביך עוד יותר. גרועים עוד יותר היו מקרי ההתלהמות עד כדי לינץ' בפצועים ובמי שכלל לא היו קשורים לאירועים. אני יודע את הסיכון ואני יודע שהיו מקרים בהם מחבל פצוע דקר למוות את מי שנאבק מולו. אני מוכן להניח שלאותה צעירה היו מחשבות רצחניות גם במצבה הנואש, ולמרות הכל, זו לא הדרך. אסור ליצור את הפתח לאנשי הביטחון להיות המגינים, השופטים והמוציאים לפועל בעת ובעונה אחת. ובוודאי שאסור להתיר את הדם להמון. השימוש בנשק חם הוא לגיטימי כאשר מדובר בהגנה עצמית ובהגנה על שלום הציבור, אך הוא חייב להיות תמיד האמצעי האחרון ויש להשתמש בו בזהירות רבה. כן, ככל שקשה לומר זאת היום, מותר להסתכן כדי להשתלט על ילד עם סכין שלופה וכוונות רצחניות, לפני שיורים בו. בעניין זה הגבול אינו חד ובהיר ובסופו של דבר ההחלטה נתונה למי שנמצא בשטח. לנו מותר לצפות מאנשי הביטחון שלנו שידם לא תהיה קלה על ההדק, כאשר מדובר באזרחים או תושבים, למרות הסיכון שהם לוקחים על עצמם. הפקודה להרוג ולא לקחת סיכונים, אם אכן ניתנה, היא צעד אחד רחוק מדי. למרות שלא זו הייתה כוונתה, יש לה חלק גם בהתלהמות של ההמון שהביאה למעשי הלינץ'.
  
נכתב בתאריך
1/11/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו