עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים / איך קלקלתי לקק"ל
  
על סיפורי קופסת קק"ל שלי - זיכרון מכיתה א'
   
סוף סוף הסתיימו הבחירות לקק"ל. הטלפון הנייד נושם לרווחה וכך גם מערכת המסרונים שהלכה והזדהמה ככל שהתקרב מועד ההצבעה. דני עטר ניצח, אפי שטנצלר ובעיקר מיכאל ביטון הפסידו. בעיקר ביטון, כי הוא לא היה צריך להיכנס לסיפור הזה. ואם להיכנס, לא זמן קצר לאחר שנבחר שוב לראשות העיר ירוחם, ובטח לא כמה ימים לפני מועד הבחירות. כמי שבונה עצמו, ובצדק, להיות מנהיג לאומי, ההפסד הזה פגע ביוקרתו. העובדה שהגיע למקום השני בקמפיין של פחות שבוע, לא מנחמת. הוא הרי רץ כדי לנצח.
  
עכשיו, כשהכל נגמר, אני יכול להתפנות לסיפור הקק"ל שלי, מלפני ששים שנה. כלומר, לסיפור הקופסה הכחולה שהייתה על שולחנה של המורה זיווה בכיתה א'.
הימים הם ימי אמצע שנות החמישים של המאה הקודמת, ימים בהם למדנו בשתי משמרות. הכיתה שלי בבית ספר הקליר בתל-אביב - שניצב סמוך לגן החיות הישן שעל חורבותיו קם מתחם גן העיר - למדה במשמרת שנייה. היינו מגיעים ב-12:00 ועוזבים ב-16:30. כך, חוץ מיום שישי, שבו היינו, המקופחים, מגיעים כמו כולם, בבוקר.
  
ביום זה, את עשר הדקות הראשונות, הקדישה המורה להנחת התרומות בחריץ הקופסה הכחולה. הסכום המקובל היה, כמדומני, עשרה גרוש. כל תלמיד היה ניגש לקופה ומשחיל את המטבע. הייתי מבית די תפרן - בדיוק עברנו מהמעברה לעיר, ולא תמיד קיבלתי כסף כדי לתרום. הייתי נבוך כשהאחרים תרמו.
  
אלא שבכמה מקרים, כשכבר היה לי כסף, לא תמיד הוא הגיע ליעדו, אלא נפל בחלקו של יוסף, שעמד עם תלת האופן - אופנים עם עגלה גדולה מלפנים, שכבר לא רואים היום - בשער בית הספר.
  
יוסף מכר לפעמים קני סוכר (קָיינֶס) ולפעמים סברס. הוא גר במה שנותר מכפר סומל - כפר ערבי ששכן סמוך למקום בו ניצב היום בית ההסתדרות - ידע שביום שישי הילדים מגיעים עם התרומה בכיסם. וכך, היה אורב להם בפתח בית הספר, וצועק: "קיינס! קיינס!".
  
תלת אופן. ככה מכרו סברס וקיינס
 
הרבה פעמים עמדתי מולו מהסס, מביט בשקיקה במקלות הסוכר, נלחם ביצר הרע שאומר: "תקנה, תקנה, זה מתוק", אך לא נכנע לו.
  
כך, עד שראיתי את רפי נעצר וקונה קיינס. ראיתי ונשברתי. יוסף היה מבסוט. עוד ילד התפתה.
  
"ומה אגיד למורה?" שאלתי את רפי. "תגיד ששכחת להביא תרומה", ענה.
  
גמרנו לחלוב מהקיינס את טיפות הסוכר האחרונות ונכנסנו לכיתה. הייתי מתוח. הפעם אאלץ לשקר.
  
המורה זיווה שאלה "מי הביא תרומה?" לתדהמתי ראיתי שרפי ניגש לקופה ותורם. התברר שהוא הביא עשרים גרוש - עשרה לקיינס, עשרה לקופה. השקר שלי ואני נשארנו לבד.
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
1/11/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו