עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן 88 / להכיל את יגאל עמיר
  

הכלה (containing): היכולת לקבל רגשות וקשיים של... האחר כפי שהם... ויקיפדיה

  
כמו רוב הילדים בני גילו, גם למאור בני האהוב יש נטייה לראות את העולם בשחור-לבן. מי שטוב הוא לגמרי טוב, מי שרע הוא הכי רע וכולי. לפעמים הוא מפתיע. למשל, כשהוא אמר לי על ילד אחד שהרביץ מכות בבית ספר שהוא לא באמת רשע, רק מבולבל.
  
ראיית העולם בשחור לבן אינה מאפשרת הכלה של האחר, או אמפטיה. הכלה חיונית לא רק משום שהיא מאפשרת סובלנות אלא גם משום שהיא מציאותית יותר: תמונת העולם בשחור לבן פשוט אינה אמת. אמנם זה נכון שיש בעולם שחור, ואולי גם לבן, איני יודע, אך יש גם דברים נוספים חשובים שראיית השחור לבן מעוורת אותנו אליהם. האישיות הפנאטית מתאפיינת בראייה כזאת את העולם, וכשאנחנו מתייחסים אל האישיות הפנאטית בשלילה גורפת כמו, למשל, כשאנו קוראים לו "הרוצח הנתעב", אנחנו פנאטיים בעצמנו. וזה לא עוזר להגיד שפנאטיות היא בסדר כשהיא באה כנגד פנאטיות נגדית: כל הפנאטים אומרים זאת.
  
מדוע כה קשה להכיל? אולי בגלל שמבלבלים בין הכלה לבין הזדהות והצדקה: להכיל מישהו פירושו להזדהות עמו ואף להצדיק את מעשיו. במובן מסוים זו אמת: כי להכיל אותו פירושו לאמץ את תמונת העולם שלו. אבל לא: מה שנדרש זה לאמצה לרגע, לא לתמיד, לראות את ההיגיון הפנימי שבה, לא להסכים איתו.
  
לדעתי הקושי שלנו עם יגאל עמיר הוא בכלל אחר. יגאל עמיר יישם את האידיאולוגיה הלאומית-דתית בישראל כפי שלימדוהו רבותיו, וכפי שמלמדים אלפי רבנים באלפי בתי מדרשה בישראל יום יום. אידיאולוגיה זו עומדת על בסיס משותף עם כל הפלגים האחרים המתכנים "ציוניים": ישראל היא מדינת תחילת הגאולה של האומה-דת היהודית. יותר נכון: היא התחלת הגאולה. מה פירוש הדבר? לכל פלג הפירוש שלו, אך הפירוש המקורי ממשיך ליהנות מיתרון זה, שהוא המקורי, ולכן הוא ברירת המחדל: היות ישראל מדינת תחילת הגאולה של האומה-דת היהודית פירושו שהיא אמנם אינה מלכות בית דוד, אבל היא צעד בכיוון, היא "כנגד" (או "בבחינת" או "בגדר") מלכות בית דוד, ממש כשם שהתפילה היא "כנגד" הקורבנות. ממילא כל היהודים בעולם הם כנגד אזרחי (יותר נכון: נתיני) המלכות, הרבנות הראשית היא כנגד הסנהדרין, חוקי המדינה הם כנגד חוקי המלכות, וראש הממשלה הוא כנגד מלך המשיח. ממילא אין מצב שראש הממשלה יפעל בניגוד לפסיקת הרבנים. ממילא, אם ראש הממשלה פועל בניגוד לפסיקת הרבנים, הוא משיח שקר. ממילא חייבים להורגו. והתמונה המתגלה היא שאנו חוששים להכיל את יגאל עמיר לא בגלל שהוא כל כך שונה מאיתנו אלא משום שהוא בדיוק כמונו. כולנו יגאל עמיר עם הבדלים מינוריים פה ושם. ההבדל המרכזי הוא זה: שכולנו משקרים כשאנחנו אומרים שישראל היא מדינת העם היהודי. אנחנו לא באמת מתכוונים לזה. הוא כן.
  
ויוצא שלא רק זאת, שיגאל עמיר אינו רוצח (ממש כשם שישי שליסל וברוך גולדשטיין אינם רוצחים, כנופיית ליפתא, מחתרת בת עין ונאמני הר הבית אינם אירגוני טרור, וגוש אמונים וכהנא חי אינם גופים קיצוניים) אלא אף זאת: שהם גם אינם שוליים. הם מרכז הקונצנזוס. וגם אינם נגד שלום: הם בעד שלום. מי שאינו מבין זאת לא התחיל אף לראות את התמונה נכוחה.
  
ואנחנו חושבים לפטור את עצמנו מכל זה על ידי שנגיד "יגאל עמיר, הרוצח הנתעב" ונעמוד על כך שהוא "יירקב בכלא". בכך אנו מחזקים את ראיית השחור לבן שיגאל עמיר עצמו הוא תולדה שלה - רק שהוא רואה את עצמו לבן ואותנו שחור ואנחנו להיפך. ויוצא שדווקא משום שאנו מסרבים להכילו אנו מזוהים עמו ומצדיקים את מעשהו.
  
לפעמים נראה לי כי אפילו מאור מבין זאת: שעל ידי השנאה הוא נהיה דומה למושא שנאתו, ודווקא על ידי ההכלה הוא מבדיל את עצמו ממנו.
  
נכתב בתאריך
28/10/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו