עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

ירושלים המשותפת


הבעיה של ירושלים המאוחדת היא שאלה שרצו באיחודה התכוונו לייהודה
  
כל מי שעיניו בראשו רואה ומבין כי הביטוי "איחוד ירושלים" אינו משקף שום מציאות ממשית.
  
"ירושלים העתיקה" (זה השם עליו גדלנו כאן...) אמנם "אוחדה" במלחמת ששת הימים, אך לעיר מאוחדת היא לא הפכה להיות וזאת, בין השאר, כי על פי תפיסת מאחדיה "איחוד ירושלים" היה והינו מבחינתם "יהוד ירושלים".
  
אולם, כידוע לכל, ירושלים מוגדרת רשמית לא כיהודית, וגם לא כמאוחדת, אלא כבירת ישראל. ובמדינת ישראל חיים - כידוע גם לאלה, המנסים לשכוח זאת- מאות אלפי אזרחים מוסלמים ונוצרים שגם עבורם יש לירושלים עיר הקודש ("אל-קודס") משמעות – ואין צורך להרחיב על כך, כי הכל ידוע (גם אם מנסים, כאמור, לשכוח זאת או, פשוט, להתעלם מכך...)
  
נעבור לרגע ל"סוגיה לשונית" רלבנטית ופה אביא סיפור מלפני 60 שנה בדיוק.
  
בהיותי בכתה י"א יצאתי כחניך בתנועת הצופים למחנה עבודה בשדה בוקר ושם "סודרתי" לעבוד יום אחד בדיר עם חבר הקיבוץ החדש של אותם ימים , הלא הוא דוד בן גוריון.
  
בשיחת ההיכרות שהתפתחה בינינו...משני צדי הכבשה, שאל בן גוריון כך "האם קבלת הדברים שאמרתי בכנס תלמידי התיכון בנושא איחוד תנועות הנוער?"
אני עניתי לו אז - כפי שהייתי עונה לו גם היום - "לא קבלתי".
  
בעודו ממשיך "לטפל" בכבשה שלח בן גוריון לעברי מבט תמה ושאל "למה לא קבלת?" ואני עניתי לו כי "אני מאמין בשיתוף ולא באיחוד". לאחר שתי שניות של הפסקה שאל "הזקן" – "מה ההבדל בין השניים?" ואני בטון של מדריך בתנועת הנוער אמרתי לו: "באיחוד כל אחד משאיר בחוץ את מה שהוא בטרם ייכנס.... בשיתוף כל אחד מביא אתו את מה שהוא למקום אליו הוא נכנס".
  
בן גוריון המתין כמה שניות והפנה אלי שאלה נוספת - "מה רע בכך, שכל אחד משאיר בחוץ את מה שהוא...ואז נכנס?|
  
תשובתי היתה מידית: "כל אחד אומר, שהשאיר בחוץ את מה שהוא...אבל בא עם זה בכיס וכל פעם, באין רואה, מוציא את זה החוצה ודורש עוד ועוד....בשיתוף אינך מסתיר את מה שאתה...אלא מנסה לבנות עם שותפך משהו מוסכם, שיאפשר לכם לפעול יחד, כשכל אחד מכם הוא "מה שהוא" וככזה הוא בונה עם זולתו יחד שיתוף פעולה.
  
התרגשתי אז מאוד לשמוע את ה"זקן" משיב לי...(נער בן 17...מהצופים) "ראוי שאחשוב על הדברים שאמרת..."
  
והיום... בירושלים "המאוחדת" מושלכות אבנים ומוטלים רימוני עשן וזה מה, שמבטא את "המצב האמיתי" בו שני הצדדים משני צדי הזריקות והקללות - אומרים על "המאוחדת" הזאת "כולה שלי אבל...רק שלי!". וכמובן שאינם מכירים זה בזכויותיו של זולתו ואינם מוכנים, על כן, לחיות ביחד כשווי ערך, שווי מעמד ושווי זכויות. אלא כל אחד מקווה (ואינו מסתיר זאת) כי הוא יצליח להשתלט על הכל וכך לבטל "סופית" את הצורך להשתמש במילים "אנחנו ושלנו", ולהחליפן במלים שכל אחד מהיריבים אומר בשפתו: "הכל כאן שלי ורק שלי".
  
בין הפרשנים הרבים, המנסים להבין את משמעות השם "ירושלים", חוזרים רבים מהם על האמירה, כי השם מורכב משתי מלים" "יראה ושלום" – כשהיראה מכוונת ליחסים בין האדם לאלוהיו, והשלום מכוון ליחסים בין אדם לזולתו. בינתיים(?) ירושלים היא עיר מריבה בין אלה, שכל אחד מהם (על פי לאום, על פי דת) רוצה, כי היא תהיה "רק שלו".
וכך, מה שיכול היה להוות דוגמה וסמל לשיתוף פעולה בין לאומי ובין דתי בעיר המיוחדת הזאת, שהיא בירת ישראל על כלל אזרחיה וגם מקודשת לשלוש הדתות, הפך להיות "קריית המריבה והשנאה ההדדית" - קודם כל בין היושבים בה, אך גם בין הסובבים אותה, אשר במקום לבנות אותה כסמל לכבוד הדדי בין שונים בתפיסותיהם אך זהים באנושיותם – מנכסים לעצמם כל מה שאפשר ובה בעת מתפללים (למי בדיוק?) שיקומו יום אחד ויראו, ש...כל אחרים נעלמו ורק הם נשארו לבדם, כשירושלים ("עיר השלום"?) תהא אז אך ורק שלהם...
  
אז אם מותר לי לומר עוד משהו אז זה, שלפי דעתי, (וגם לצערי הרב!) האלוהים שבשמים צופה ממעל בנעשה בעיר המקודשת לרבים ואומר לעצמו – "הזה האדם אשר בראתי? ואללה...פספסתי בגדול".
  
נכתב בתאריך
25/10/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו