עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים / עשרים שנה ורצח

על היש והאין במעשי ההנצחה ליצחק רבין במלאת עשרים שנה לרציחתו
  
כמו רבים נסעתי גם אני לכנסת, לפני עשרים שנה, כדי לעבור ליד ארונו של יצחק רבין. זה היה בשעת לילה מאוחרת, יומיים אחרי הרצח (6.11.95), אם זיכרוני איננו מטעני. הייתה מועקה כבדה.
  
ראיתי שם את מה שזכה לראשונה לכינוי "נוער הנרות" יושב במעגלים, חלק שר חרישית לצלילי גיטרה. אלפים היו במקום. רבים בציבור ההמום חיפשו תקווה בתופעה, סברו שצומח כאן דור אכפתי, שיפיק לקחים, שייקח את הפוליטיקה ואת חיי הציבור למקום טוב יותר.
  
תחושתי הייתה שונה. בעיני דמתה התופעה לנוהג של הצעירים להדליק נרות למשמע שיר שקט במופע רוק. זאת הייתה תוגה חסרת כיוון, פריקת כאב ללא מסקנות פוליטיות.
  
ברוח זאת כתבתי מאמר ל"דבר" שגנזתי בעצת אדם שאני מכבד את דעתו. "תחשוב עוד קצת", הוא אמר, כדי לא לומר "תגנוז". עשיתי כך ובדיעבד הצטערתי. פרסמתיו כעבור שנה בתזמון לא רלוונטי.
  
תופעה אחרת הייתה כינוסי חשבון הנפש של הציונות הדתית. איך צמח רוצח שפל בחצרנו, תהו המתכנסים. קיווינו שחשבון הנפש הזה יזרז את חזרתו של זרם דתי לאומי מתון לחיינו, להשבת עטרת "דרכיה דרכי נועם" ליושנה. אכן קמה תנועת מימד שהובילו אנשים מתונים וערכיים מקרב הציונות הדתית, אך זו הלכה והתפוגגה.
גם המרכז שהוקם לזכרו של רבין ברמת אביב (למה, למשל, לא באזור בי"ס כדורי שם למד, או בדרך לירושלים, שם לחם?) נראה ככזה שרק לאחר הקמתו התחילו לתהות מה לצקת לתוכו.
  
רוצה לומר שמשהו התפזר ואבד בתהליך ההנצחה של רבין ושימור זכרו. הרצון המובן לעשות הרבה הוליד שפע אתרי הנצחה ורחובות על שמו, כולל כאלה (למשל, בית חולים בילינסון) שהיו על שמם של אחרים. הרבה מאוד אזכורים, מעט מדי תוכן, אם לקחת כקנה מידה את שפע הפעילות התרבותית והעיונית המתקיימת, למשל, במרכז למורשת בגין.
רבין. משהו התפזר בסיפור ההנצחה
  
התפנית שעשה רבין בשנותיו האחרונות, של ניהול מו"מ עם אש"ף במסגרת הסכם אוסלו לאחר שבמשך שנים התנגד להידבר עם הארגון, מעורר עד היום ויכוח על מורשתו הפוליטית. האם היא שילוב של מתינות מדינית עם אקטיביזם ביטחוני, או שהוא נעשה באחריתו יונה ברוח שלום עכשיו ואנשי אוסלו.
  
למקורב ששאל אותו לפשר השינוי בעמדתו אמר: החלטתי לקחת סיכון מחושב: calculated risk, בלשונו. בשבילו זאת לא הייתה הבטחה משיחית למזרח תיכון חדש וסוף למאה שנות טרור, בשבילו זה היה ניסיון. חשוב לציין זאת כדי להדגיש את הריאליזם הפוליטי והכן של רבין - ללא תעמולה, ללא יחסי ציבור, באופן שאפשר לנו לקבל את אמירותיו והבטחותיו כפשוטן. המילה שלו הייתה מילה של בן אדם, ללא אריזה שיווקית.
  
יש הטוענים שיחד עם רבין רצח יגאל עמיר את השלום. כמי שפקפק בהסכמי אוסלו כמעט מראשיתם, אינני בטוח בנכונות החלק השני של הטענה. יגאל עמיר רצח את ראש הממשלה של כולנו, נקודה. זה מזוויע דיו. כתם גדול על ההיסטוריה שלנו.
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
25/10/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו