עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

חוגגים, אבל אחרת


יש קשר בין ההפרטה להיחלשותה של תרבות היחד בקיבוצים, אך הקשר הזה אינו מובהק וחד-כיווני
  
רשימה זאת תגיע לידיכם לקראת סוף תקופת החגים וזו הזדמנות טובה לומר כמה מילים בנושא חגים בקיבוץ. היחס לחגים בקיבוץ הישן התבסס על מספר עקרונות יסוד:
  
1. הקיבוץ חוגג את כל החגים (לא כולל יום כיפור, אבל כן כולל אחד במאי ובשנים רחוקות יותר גם 7 בנובמבר - יום מהפכת אוקטובר) ולא סתם חוגג, אלא ברוב פאר והדר ובדרך כלל מספר אירועים בכל חג;
  
2. החגים חייבים להיות חילוניים לחלוטין. אסור באיסור מפורש להשמיע בחגים את המילה אלוהים או אחד מתחליפיה. ברור שכל חג כלל ארוחת חג משותפת, שהרי ממילא כל הארוחות בקיבוץ משותפות. קיבוצניק אוכל ב"חדר" רק כשהוא חולה (ואז החברה המסודרת מטעם סידור העבודה ב"טיפול חולים" מביאה לו אוכל בעגלה של טיפול חולים עם המנאז'ות). אין גם חג בלי הופעות. אין בכלל תרבות קיבוצית בלי הופעות ("ערב שמחת תורה: א. צבי ואריה - מדקלמים קטע מטוביה החולב. ב. יוסקה או נחמה מספרים סיפור חסידי. ג. מרים מנגנת קטעים חסידיים" - מתוך הספר "שומרים חזק"! עמ' 122).
  
השינויים בתנועה הקיבוצית, שמשפיעים על כל תחומי החיים בקיבוץ, ניכרים כמובן גם בנושא החגים. כבר לא ברור מאליו שבכל חג בלוח השנה מתקיים בקיבוץ אירוע משותף. לא בכל הקיבוצים יש ועדת תרבות פעילה ולא לכל חג יש צוות. ההתנדבות כבר לא מה שהייתה ואופציית התשלום לפעילי תרבות ותורנים מותנית ברצון וביכולת. והעיקר - גם כשיש כבר חג (או כל פעילות תרבותית) לא כולם באים. הוסיפו לכך את העובדה שבקיבוצים רבים כבר אין חדר אוכל ולפעמים אין בכלל מבנה שמאפשר התכנסות המונית. גם אלוהים ושליחיו עלי אדמות כבר אינם מוחרמים בקיבוץ (פעם הייתה בבית קמה החלטה שאסור להכניס לקיבוץ רב). במסגרת השיח השקרי על "הקיבוץ המתחדש" יש שרואים בבתי כנסת וטקסים דתיים בקיבוץ "התחדשות", אבל גם בחזרה לעבר או לחלקים ממנו אין בהכרח רע.
חשוב להדגיש, כי למרות שיש קשר בין מה שמכונה "הפרטה" ובין היחלשותה של תרבות היחד בקיבוצים, הקשר הזה אינו מובהק וחד-כיווני. בחלק מהקיבוצים ה"מתחדשים" יש פעילות תרבותית אינטנסיבית ומצליחה וארוחות חג עם מאות עד יותר מאלף משתתפים ואפילו תכנית עם הופעות. בבית קמה – מקרה ייחודי של יישוב קשה להגדרה – יש ועדת תרבות פעילה וחלק מהחגים: חנוכה, פורים, יום העצמאות ושבועות - מאוד מצליחים. לעומת זאת פסח, למשל, נעלם לחלוטין מהנוף הקהילתי שלנו. ראש השנה התכווץ למופע לילדים במועדון ולא רק מזג האוויר אשם.
  
זה לא בגלל שחדר האוכל כבר לא בידינו. תמיד אפשר לבקש מחברת "טו מנו" שמפעילה את חדר האוכל הצעת מחיר לסדר פסח או ראש השנה. במקום התורנים שהיו פעם הם יביאו שכירים, כמו שעושים בכל חברת קייטרינג, אבל בבית קמה - גם אבל לא רק בגלל השינוי בהרכב האוכלוסייה - רוב האנשים מעדיפים ארוחות חג בחוג המשפחה. והדת? אה, כן, הדת - גם עם זה אנחנו מסתדרים. בחנוכה יש הדלקת נרות דתית, שתופסת דקה וחצי מאירוע של שעה וחצי, ניסיון לשלב ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל את "אל מלא רחמים" נגנז באיבו בשל התנגדות מוקדמת וגם בנושא של יום כיפור בשני מוקדים ו"תשליך" בבריכה הגענו להסכמה. הצעה שהועלתה בוועדת תרבות לקיים את תפילות יום כיפור במועדון בשל ריבוי המשתתפים ירדה במהירות מהפרק אחרי שהקיבוצניקים בוועדה הגיבו באלימות מילולית. גם מסיבת בר מצווה "קיבוצית" הייתה לנו השנה (הפעם האחרונה שבה חגגו בבית קמה בר-מצווה קיבוצית הייתה, כמדומה לי, ב-1978) ורק מחמת קשיים טכניים וארגוניים הוזמנו אליה המשפחות בלבד ולא הקהילה כולה. מגמה חיובית? כרגיל, תלוי את מי שואלים.
  
נכתב בתאריך
8/10/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו