עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות / עוד טיפת סליחה

עוד טיפת סליחה
עת לסליחה? סליחה, אבל כל עת יפה, נכונה וראויה לסליחה. סליחה היא אוויר. היא כדורית בדם. היא חומר נפש שבלעדיו חיינו חסרים וריקים. מה שיפה בסליחה שהיא מזוקקת עם סיבה או בלעדיה. סליחה היא מניפה, אשר כל אחד מקפליה מגלם אחד מאין-ספור הערכים המקופלים בה: מחילה, חמלה, חיוך, פיוס, גישור, התחשבות, הבנה, ויתור.
אין אדון לסליחות. הסולח הוא אדונן, הסולחן היא גבירתן. הם ואין זולתם. הם ואין בלתם. סליחה יכולה לא להתקבל אבל היא אינה יכולה להידחות ולהיפסל. ממושכת, ארוכה וסבלנית היא תמתין לשעת הכושר ושעת הרצון של מי שאליו היא מיועדת. עד שירצה. עד שיתרצה. עד שיסלח.
אנא, חברות וחברים יקרים, מי מכם שנפגע ממני - בשוגג, מן הסתם, שהרי מעודי לא פגעתי באי-מי בכוונת מכוון - אני מתבייש לבקש סליחה אבל מקווה לקבל אותה...
  
המציאות ומה שמעבר לה
אחרי שקראתי ושמעתי על העצמה, על שקט ושלווה, על ארגז הכלים הפנימי, על טכניקה לקבלת מסרים - וגם על סוגים שונים של תקשורים - ותשובות שנשלות, כמו פנינים ממצולות, מהמקום הכי עמוק בתוכנו; אחרי שקראתי ושמעתי על הארה ועל מיקוד, על הצורך בהבהרה ובחידוד; על זוך וטוהר ותום ורוך ושאר מלים שיש בהן, כך אומרים, אנרגיה קוסמית מסוימת; אחרי כל הדברים האלה, ונוספים מלבדם, מושגים שלימודם, אימוצם, הפנמתם והטמעתם עשויים, כמובטח, להפוך את החיים לפשוטים ונעימים יותר, יצאתי לכבישים. ושם, בתוך הבליל הכאוטי של צפירות, עקיפות, אי שמירה על פס הפרדה, גניבת רמזורים, מהירות מופרזת, ושאר תופעות הנכללות תחת הכותרת 'סכנת נפשות', התקשיתי ליישב את הסתירה בין העולמות. ובעודי מהרהר מול אור אדום על מהות החיבור בין גוף לנפש, והרהורון נוסף על אודות מהות החיים ומשמעותם אף הוא מתהרהר בי, קרעה צפירת נהג משאית, אשר ראיתי את נהגה זורה את מבט האימים שלו מבעד למראה, את חוט הרהור הדק. וכך - נא באוזן - קיבלתי תשובה לשאלה - מה היא המציאות האמתית...
  
לספור עד עשר
אבא ז"ל, אשר חרף תכונות טובות רבות שניחן בהן, סבלנות יתרה לא היתה אחת מהן, יעץ לי, בין העצות המושכלות והמועילות שהשיא לי, לספור עד עשר בכל פעם כשבוקעת - מאיימת להתפרץ ולהשתלח ממני תגובה חפוזה, לא סבלנית ובלתי מידתית. אני מנסה ליישם את העצה הזאת, אבל לא פעם בהגיעי לספרה חמש, לחצי הדרך, אני חש את סבלנותי פוקעת בי. על מנת לייעל ולשכלל את העצה הזו ובעיקר כדי שתהיה מעשית וממשית קיצרתי את הספירה. אני קוצב לעצמי פחות מעשר שניות ויודע שאם לא אצליח לצלוח ללא התפרצות את שלוש הפעימות הראשונות לספירתי, תפקע סבלנותי.
  
סופרת הפחמימות
היא הולכת בין הפחמימות כמו שאנשים הולכים בין הטיפות. דרוכה, נזהרת, לא לדרוך, היא הולכת, נמנעת, מתאפקת, כאילו די אם תראה פחמימה היא תיחשב כמי שצרכה אותה. היא אינה יחידה. אני מכיר לא מעט אנשים, רובם ככולם נשים, שמחשבים את חייהם לפי קלוריות. זו מותרת, זו אסורה. החיים שלהם הם חישוב אחד גדול, ממושך, קפדני, מדויק עד דק. אכילת קלוריה אחת עודפת נחשבת לאסון. שתיים - לטרגדיה. היא לא יודעת מה היא מפסידה כשהיא חושבת שהיא מרוויחה.
  
מתוך הזמן הירוק
 
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
30/9/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו