עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים / תרמית התחרות החופשית

בחינת התנהלותה של התחרות הכלכלית יגלה שהכשל נמצא בעצם טבעה, לא באופן ניהולה הנכון או הבלתי נכון
  
שוו בנפשכם תחרות שזהו הסיבוב הראשון שלה: שמונה אצנים ניצבים על אדן הזינוק, ממתינים לאות המזניק כדי לצאת למרוץ. המזניק נותן את האות והם יוצאים לדרך. יש מנצח שמגיע למקום הראשון, יש מי שבא אחריו ומגיע למקום השני, אחר כך השלישי, הרביעי, כך עד לשמיני.
  
עכשיו מגיע סיבוב התחרות השני: שוב ניצבים האצנים על אותה עמדת זינוק ושוב יוצאים למרוץ מאותה נקודה, כשלכל אחד יש סיכוי שווה לנצח. וכך בסיבוב שלישי ורביעי וכך בעצם בכל תחרות ספורט: בכל פעם מתחילים מאותה עמדת זינוק שוויונית. יוצאים לדרך מאותו מקום.
  
בתחרות יש משהו מדרבן. הרצון לנצח דוחף את הספורטאי להוציא מעצמו את מלוא הפוטנציאל. זהו פוטנציאל הקיים אצלו ללא קשר לתחרות, אך סביר שהוא לא יתגלה אם הריצה תהיה רק נגד השעון, ללא מתחרים. כדי להוציא מהספורטאי את המקסימום, מישהו צריך לנשוף בעורפו, הוא צריך לחוש קצת מאוים. כך מחנכים אותנו היום. אדם לא יכול להיות טוב כשלעצמו, הוא טוב, רק אם הוא טוב יותר משכנו או מחברו. בלי תחרות זה לא נחשב.
  
הדברים הללו נכתבים, כיוון שגם בכלכלה יש מי שמעלים על נס את תפיסת התחרות. האידיאולוגים של התפיסה הזאת - של השוק החופשי - יאמרו שהתחרות מייעלת, מורידה מחירים, מייצרת מגוון אלטרנטיבות לצרכן, דוחפת למצוינות ועוד כיוצא באלה תשבחות וסגולות. חופש ותחרות הוא שם המשחק.
  
וכשיש כשלי שוק, כמו למשל מפולות השווקים של השנים האחרונות, ההסבר הוא, בדרך כלל, שזה בגלל שיש תאגידים חזקים הכופים את רצונם על השוק, או שיש מעורבות ממשלתית שלא נותנת לשוק "להתנהל" בחופשיות, או שיש ועדי עובדים חזקים שתוקעים מקלות בגלגלי הכלכלה ועוד מרעין בשין מעין אלה. זה אף פעם לא באשמת השוק ולא באשמת התחרות.
  
אלא שבחינת התנהלותה של התחרות הכלכלית יגלה שהכשל נמצא בעצם טבעה, לא באופן ניהולה הנכון או הבלתי נכון. הכשל הוא משום שבניגוד לזירת הספורט, בכלכלה אין לאורך זמן תחרות אמתית המתנהלת בתנאים שווים. יותר מכך, האופן שבו מתנהלת התחרות הכלכלית הוא זה היוצר את כשליה.
  
כשהתאגידים חזקים מן הממשלות
  
בתחרות הכלכלית ההזדמנות הניתנת למתחרים היא שווה (אולי ובקושי). היא נכונה רק לסיבוב התחרות הראשון, כיוון שלסיבוב השני המתחרים כבר לא יוצאים מאותה עמדת זינוק, אלא מן המקום אליו הגיע כל מתחרה בסיבוב הקודם. המנצח בתחרות הכלכלית, בין אם זה בזכות כשרונו, בין אם משום שגדל עם כפית זהב בפה, בין אם נחל הצלחה בתרגיל פיננסי, מתחיל את הסיבוב הבא עם הרכוש וההון שצבר, עם הריבית שעשה עליהם, עם כוח המיקוח שזה נותן לו, למשל מול הבנקים, עם היכולת לגייס לוביסטים כדי להטות את כללי התחרות לטובתו, עם היכולת לרכוש את מתחריו כדי לבטל את התחרות כליל, או להיוותר עם יריב או שניים עימם יוכל לתאם ולקבוע את כללי המשחק.
  
אמת, יש מידה של פשטנות בתיאור הזה, שהרי לפעמים מופיע משום מקום איזה "סוס שחור" שפיתח אפליקציה עשה עליה הון ועקף את כולם בעושרו; או מישהו שרכש נכס זניח שעם הזמן השתבח ונעשה יקר. אבל נראה כי אלה היוצאים מן הכלל המעידים על הכלל.
  
והכלל הוא - אם לבחון את המצב בזווית רחבה - שרבים מן התאגידים ובעליהם - כאן ובעולם - שכוחם כבר מזמן שקול לכוחן של הממשלות ואולי חזק ממנו, התחילו את דרכם בכללי תחרות שאפשרו להם לבלוע את מתחריהם שניצבו בפני הברירה: למכור או להיעלם. הם ניסו לתת פייט, להוריד עלויות, למכור תחליפים וחיקויים - שזה חלק בלתי נפרד מן התחרות - אבל כוחם לא עמד להם. מן הסתם גם לא מעט מפעלים קיבוציים היו בסיפור הזה, של למכור או לחדול, שבו התחרות מבטלת את עצמה.
  
התחרות הכלכלית שהביאה אותנו עד הלום, גורמת לי לעתים לפקפק למשמע הרעיונות הלעוסים של הכנסת עוד מתחרים לשוק כתרופה ליוקר המחירים. איכשהו, במקום שיש הרבה כסף, מה שמתחיל בהרבה מתחרים, מסתיים בשלושה ארבעה: ראו את רשתות השיווק, ראו את הבנקים, ראו את יצרני המשקאות והחלב, ראו את שוק הדירות שבו המחירים רק עולים.
  
הדוגמאות הללו אולי אינן זהות לגמרי, אך לטיפול בכשליהן יש תרופה אחת: מעורבות ממשלתית, בין אם בפיקוח על מחירים בין אם בכניסה לשוק - למשל בנייה ציבורית, למשל הלאמה של חלק משוק הגז כדי לווסת את עלותו ועוד. מעורבות ממשלתית במשק עדיין נחשבת בימינו למילה גסה, אבל ככל שתיחשף העובדה שהתחרות הכלכלית במתכונתה הנוכחית יצרה כאן אוליגרכיה (ויש אומרים מאפיה) קפיטליסטית, יובן שזהו הפתרון.
  
יצוין לסיום, שגם ביהדות נקבעו מקצי תיקונים לעיוותיה של התחרות הכלכלית, באמצעות "מעורבות" של השלטון. המדובר בשנת השמיטה שבה מוחלים על החובות ובשנת היובל שבה היו משיבים את האדמות לבעליהן. אלא שכאן עשו פגניזציה לכללים הללו וכל מיני ישראבלוף שתכליתם ללכת עם ולהרגיש בלי. במקום לתיקון חברתי הם משמשים כלי להעשרת חצרות הרבנים הנותנות את הכשרויות.
  
מתוך הזמן הירוק
 
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
24/9/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו