עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

תסמונת "הגיל הרביעי"

  
התארכות תוחלת החיים הביאו להתרחבות תופעת ה"גיל הרביעי", המצריכה טיפול והתייחסות שעד כה ניתנים במשורה

הארכת תוחלת החיים לגילאי 90-85 ויותר - היא תהליך אבולוציוני אנושי הנובע מהתפתחות הרפואה המונעת והמתקנת שמביאה, יחד עם גורמים אחרים, להיווצרות תופעה גלובלית "גילנית" נרחבת - המאפיינת בעיקר את המדינות המפותחות - ה-OECD ואחרות כולל מדינת ישראל - שמוגדרת כיום כ"גיל הרביעי".
  
"הגיל הראשון" מגיע כיום לסביבות גיל 30, עקב התבגרות מאוחרת. "הגיל השני" שאחריו מתחיל "הגיל השלישי" הוא נגזרת של חיי העבודה באמצע החיים שנמשך באופן פורמלי עד גיל הפרישה הרשמי לשכירים 67-62 בהתאמה בין נשים לגברים. לנשים שמורה פריבילגיה לבחור לעבוד עד גיל 67 ורבות עושות כן והצפי הוא שגיל עבודת השכירים הפורמלי יגיע ל-70.
  
יצוין כי "עצמאים", כדוגמת חברי הארגונים המאוגדים בלה"ב (לשכת העצמאים בישראל) ואחרים - עובדים ללא מגבלות גיל, לעתים הרבה מעבר ל"גיל השלישי". כָּמוּתם הולכת וגדלה, זאת מכוח תהליך חברתי-תרבותי השובר את "תקרת הזכוכית של הגילנות"
  
***
  
במקביל, קיימת גם תופעת שכירים כעוברי "מיקורי חוץ", או "גימלאי ארגונים" ב"גיל השלישי". מדובר באנשים שבחלק מהמקרים - אין להם פנסיה המספיקה ל"קיום מינימלי בכבוד", זאת משום ש"קצבת הקיום של האזרחים הוותיקים" מטעם המוסד לביטוח לאומי היא מהנמוכות בין מדינות ה-OECD, ומשום שהסדרי האקטואריה הפנסיונית הולכים ומורעים ברגולציות המדינה. בנוסף, יש גם תופעה של העסקת "סניורים" שכירים עד גילאים מאוחרים בשל רצון המעסיקים להפיק תועלת מהידע והזיכרון הארגוניים והמעשיים הייחודיים שלהם.
  
הגדרת "הגיל השלישי" שהתחיל עם יציאת השכירים לגמלאות כללה בעבר, באופן עובדתי, גם את "הגיל הרביעי" בעיקר בשל חוסר מודעות לתופעה שהיתה בהיקף קטן. ואולם, ככל שמתארכת תוחלת החיים וגדלה כמות הקשישים המבוגרים מאוד - גדלה המודעות לתופעת "הגיל הרביעי".
  
לגיל זה אין רצפה קבועה. הוא פועל יוצא מאבולוציה תהליכית אינדיווידואלית האופיינית לכל אדם בהתייחס לרמת תפקודו. כך או כך, הקצנת התופעה הזאת מחייבת עזרה צמודה או חלקית לאנשים, מה שהביא להתפתחות גדולה בענף הסיעוד, שבו מועסקים עובדי סיעוד ישראלים וגם עובדים זרים המועסקים במיקור חוץ ברישוי המדינה והסדרה רגולטיבית מטעמה.

הגיל השלישי נושא על גבו את הרביעי
  
הביטוח הלאומי במסגרת ביטוח ב"ענף סיעוד" מקצה מט"בים (מטפלי בית) למספר מוגבל ומינימלי של שעות לפי כללים נוקשים לבעלי זכאות. עיקר הנטל הכספי והפרוצדוראלי של העסקת עובדי סיעוד נופל על "גילני הגיל הרביעי" וילדיהם, השייכים במקרים רבים ל"גיל השלישי", שהם עצמם מטופלים בצאצאים, עקב העצמת האחריות ההורית והסבאית לגילאים מאוחרים.
  
גם ב"גיל הרביעי" אין אחידות בין האנשים והם מוגדרים כ"עצמאי", "תשוש" או "סיעודי", לפי רמת יכולתם. ידועים בציבור אורי אבנרי ושמעון פרס שבגיל 92 עדיין פעילים במגוון נושאים. עו"ד חיים קאזיס מב"ש פרש מסנגוריה פלילית בבתי משפט בגיל 97 והתפנה לכתוב את זיכרונותיו, כשהוא מגיע לבתי המשפט עם הליכון ומטפל אישי. גם פרופ' עוזי אורנן "הכנעני" מ"הליגה למניעת כפיה דתית" ממשיך בפעילותו במרץ רב ואלה רק מקצת מן הדוגמאות.
  
רוב בני הגיל הרביעי העצמאים יחסית, מתגוררים בבתיהם מחוסר משאבים למגורים בדירות ב"בתי גיל הזהב" או למגורים בבתי אבות רגילים או סיעודיים. ישנם כאלה שמעדיפים להתגורר בדירותיהם או עם ילדיהם ביחד עם מטפלים סיעודיים צמודים, תוך היעזרות בשירותים קהילתיים של "שכונה תומכת", שמפעילים המנהלים הקהילתיים - נושא שהולך ומתפתח בכמה שכונות בירושלים, שכונת בית הכרם היא הבולטת שבהן.
  
כאשר אדם מגיע למצב "סיעודי ללא עצמאות" - הוא זקוק לאשפוז במוסדות המיועדים לכך - מרכזים רפואיים, בתי אבות, או בבתי חולים ייעודיים, דבר הכרוך בהוצאות שמשרד הבריאות, המוסד לביטוח לאומי וכן קופות החולים לא אצים לכסותן. לרוב אין תקציב או הסדרה חוקית לכך, מה שגורם לפרימת "רשת הביטחון החברתית הסוציאלית האוניברסאלית" הכוללת: "ביטחון סוציאלי", שכל אדם זכאי לו בהתבסס על הפרק החברתי של "הכרזת זכויות האדם" של האו"ם ועל "חוק יסוד כבוד האדם וחרותו". כך זה צריך להיות בכל מדינה מתוקנת, כך זה במדינות ה-OECD, שהבולטת בהן היא נורבגיה שבה הסיוע ממומן מתמלוגי הנפט בים הצפוני. הזדמנות כזאת יש כעת בישראל בהתייחס ל"גז הטבעי" - אך הממשלה בהתנהלותה הקלוקלת פוגעת בהיתכנותו של הסדר כזה.

מי יתקצב את הגיל הרביעי
  
העלויות הכספיות הכרוכות בשרידותם של בני "הגיל הרביעי" הן עצומות, והדבר מחייב הסדרה רגולטיבית חוקית ותקציבית שתכלול הקמת רשות-על גריאטרית בין ורב-תחומית שתכלול פעילויות בתחומי: בריאות, רווחה, מימון, כלכלה, חקיקה, אתיקה, חברה, מחקר, מוסר, פנסיות, אקטואריה, ביטוחים עסקיים, ביטחון סוציאלי, ביטוח לאומי ופעולה מתואמת באמצעות אירגוני המגזר השלישי של החברה האזרחית והרשת החברתית. מדובר, בין היתר, בגופים כמו: "ג'וינט-אשל", מכון ברוקדייל, מרכז טאוב, "יד שרה" - במגוון שירותי בריאות ורפואה וכן מפעל הפיס ורשויות מקומיות.
  
נקודת המוצא היא שלרשות אדם ב"גיל הרביעי" שמגיע ל"סיעודיות" אמורים לעמוד מקורות כספיים שבאים מפנסיות, רנטות מחו"ל, חסכונות, "משכנתאות הפוכות" וקצבאות ביטוח לאומי - זקנה, שאירים, נכויות וכד'. מדובר גם בפוליסות ביטוח סיעודיות, שחברות הביטוח מערימות קשיים אדירים על מימושן. כעת עושה הממונה על הביטוח במשרד האוצר מאמץ לשיפור המצב ברגולציות חדשות.
  
לסיכום: מדינת ישראל לא מקצה משאבי רווחה ייחודיים עבור בני "הגיל הרביעי" שעלויות שרידותם וקיומם עצומות. ההוצאות מגולגלות באמצעות הסדרי המערכת המשפטית והסוציאלית על רכושם, עזבונם, נכסיהם ובני משפחותיהם. נושא זה מורדם ואין לו בולטות ב"שיח הציבורי" הישראלי ובתקשורת חרף חשיבותו והגיע הזמן שמבקר המדינה יכין דו"ח מפורט על כך כדי להמריץ שינוי.
  
מאמר זה בא לתרום להעלאת המודעות הציבורית בהתייחס לנושא זה כדי למנוע מצב שכל אדם יהיה נתון "רק לגורלו". כיום הממשל רוצה להימנע מלתקצב נושא זה בשעה שבכיריו ונושאי משרות ברשויות השלטון מרופדים בשכר גבוה ובפנסיות נדיבות המאפשרות חיים בכבוד גם בגיל הרביעי.
  
לסיום: יש לשכלל את חוק החולה הנוטה למות מ-2005. יש לחשוב על אימוץ כללים מנחים בחוק בנושא הגמשת ההתייחסות ל"המתות חסד" פאסיביות מבוקרות שיכללו מניעת טיפול והחייאה פעילה בפעילויות מתערבות אפקטיביות אם המטופל לא רוצה בכך. עמותת "לילך" ב"יד שרה" עוסקת בכך. לגבי "המתות חסד" אקטיביות הבעייתיות גדולה ביותר. למרות זאת, שרת הבריאות לשעבר, יעל גרמן, ניסתה בכהונתה לעסוק בכך. כל זאת בהתייחס לשינויי חקיקה רלוונטיים המתרחשים כיום במדינות המפותחות בעולם.
  
נכתב בתאריך
21/9/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו