עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוצית
  
קיבוצניקים בעיר
לפני שבועות אחדים נפגשנו עם זוג חברים טובים, שניהם קיבוצניקים שעזבו בשעתם את קיבוצה של האישה, שבו התגוררו, בגלל שהקיבוץ, אשר באותן שנים הייתה נהוגה בו לינה משותפת, לא אישר להם להלין את ילדיהם בביתם. סירוב הקיבוץ היווה סיבה מספיקה לעזיבה. מזה שנים רבות הם מתגוררים בירושלים. פעם בשנה אנחנו מגיעים אל העיר ומסיירים עמם באחדות משכיות החמדה שבה, יושבים וממתיקים סודות וקפה. הם עזבו את הקיבוץ אבל הוא נותר בהם, שקוע כמשקע, ניכר בצניעותם, בערכים האנושיים שספגו בו והוטמעו בהם כמו קעקוע לגוף, כמו געגוע לנשמה. כשנפרדנו מהם חשבתי, מה היה קורה, לקיבוץ ולהם, אילו התיר להם הקיבוץ להלין את ילדיהם בביתם; האם, בשלב כל שהוא, היו מוצאים סיבה אחרת, מספיקה כשלעצמה, לעזיבה או, אולי, היו נשארים בו ועוברים בו ועמו את השינויים שהתחוללו בו עם השנים, כמו חלק הארי של קיבוצי התנועה הקיבוצית, אשר, אולי, הודות להם נמנעה עזיבתם של זוגות ומשפחות, צעירות יותר וצעירות פחות.
  
השילוש הקיבוצי הקדוש
הסיסמה המשולשת - "לציונות, לסוציאליזם, לאחוות עמים" - התנוססה לאורך עשורים אחדים בראש העמוד הראשון של היומון "על המשמר", שנסגר בשנת 1995. שלושה אדנים, שלושה עוגנים, שלוש שאיפות, שלושה חלומות (באספמיה?), שלוש התנפצויות שלהם, שלוש יונים של תקווה, שלוש תפיסות, שלוש אשליות, שלושה מאמצים, שלוש השתדלויות, שלושה נושאים הרי-עולם, שלוש יומרות, שלושה יעדים, שלושה ניסיונות הגשמה ומימוש, שלוש הצלחות חלקיות, שלושה סימני שאלה - לציונות? לסוציאליזם? לאחוות עמים?
  
הרחבות
ההרחבות מרחיבות את הקהילה, ממלאות ומייפות את הנוף הפיזי, מחזקות ומעשירות את הנוף האנושי. ההרחבות ממחישות את ההבדלים הקיימים - הטבעיים והבלתי נמנעים - ברצונות, בטעמים, ביכולות, בהעדפות. ההבדלים האלה הם הבסיס לשוני, לגיוון, להעשרה, להרחבה. ההרחבות בקיבוצים מחממות את הלב. הן אינן נטולות בעיות וגלומים בהן גם גרעינים, סמויים או גלויים כניצנים זעירים, של אי-הסכמות, מחלוקות ואולי - הו, לא - סכסוכים. חיוביות מבחינות ומהיבטים רבים קיים בהרחבות גם פוטנציאל של בעיות. הלוואי שיימצאו בנו ההיגיון, התבונה, הרגישות והיכולת לפתור אותן באווירה נעימה.
  
שאלת חקר
בכנס ההנהגות השלישי של התנועה הקיבוצית, שאמור להיערך בנובמבר הקרוב ירצה, בין השאר ד"ר נרי אריאלי הרצאה שכותרתה – האם הקיבוץ יכול להיות אליטה משרתת? בכל הזהירות המתחייבת מאי הטלת ספק בתשובה השלילית לשאלה זו, אני, הקטן, חש וחושב, שהשאלה שראויה להישאל בהמשך לשאלה שסביבה תיסוב ההרצאה היא, לא האם הקיבוץ יכול (הוא לא), אלא האם חבריו רוצים. אני מעז לשער, כי גם התשובה לשאלה זו תהיה תשובה שלילית. מעודנו, גם כשהיינו מגויסים לשירות החברה, מי לשנת שירות, מי לשנים אחדות ומי לכל החיים, לא היינו אליטה. אבל זו סוגיה להרצאה נפרדת, למחקר, לוויכוח ומן הסתם גם לאי הסכמה.
  
שתיקה
אין מלים לתאר את חשיבות השתיקה ותועלתה. בשעתו, כאשר נגזר עליי צום דיבור לצורך מנוחה ממושכת של מיתרי הקול, הסתובבתי עם פנקס ובו רשמתי את בקשותיי המעטות. בסיום שבוע השתיקה נותרו בו דפים ריקים רבים. במקומותינו, כאשר לכולם יש כל הזמן מה להגיד על כולם, חשבתי, לפתע, ברגע של הפוגת דיבור, איזה מקום שקט היה המקום הזה אילו היינו מסוגלים לשתוק טיפה בזרם הדיבור.
  
מתוך: הזמן הירוק
 
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
9/9/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו