עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בחדר ההלבשה
  
השחקנים הוותיקים מבקשים להעניק מניסיונם לשחקנים הצעירים, אך אלה רואים בהם סחורה מיושנת

יושבים בחדר ההלבשה אחרי המשחק. מחליפים בגדים, מחליפים מילים.
המשחק של הדור שלהם הסתיים. מתבוננים בשחקנים הצעירים שעל המגרש, מייעצים למאמן, שולחים את המילים לרוח. רוצים לסייע, לתרום מניסיונם אבל אין ביקוש.
  
הסחורה כנראה מיושנת, הדוברים שהחליפו את בגדי הספורט במכנסי טריקו שנתפרו במיוחד בשבילם, רוכבים על קלנועיות בדרך אל המרפאה. בימים אלה הם "עובדים בבריאות" תחת עיניהם הפקוחות של הרופא ואחיות המרפאה. תפקידי המפתח כבר לא בידם, והניסיון שצברו כבר אינו רלוונטי בעיני ממשיכי דרכם.
  
הם הפכו לנודניקים ברשות הזכויות המוקנות להם בחוק.
אבל הם מתבוננים, מבינים, ולעתים גם רוצים להזהיר מפני הסכנות.
והרי ניסיון החיים שצברו לימד אותם דבר או שניים על מורכבות המציאות בה מתנהלים חייהם וחיי ממשיכי דרכם. אבל אין כבר מי שיקשיב. אז הם הולכים לביתם. ישתו כוס תה, יכינו ארוחת ערב, ישחקו עם הנכדים, יתבוננו בתכניות הטלוויזיה ולקראת עשר בערב יפנו אל המיטה כדי לחכות למחרת בבוקר.
  
עוד יום שחלף ולקראת היום הדומה שיבוא אחריו.
חיים וגטטיביים, הגדיר זאת הציניקן שביניהם. חיים של סתם, הוסיף חברו.
ובינתיים מושכים את עגלת חייהם לקראת קו הסיום.
  
עתיד בניהם ונכדיהם מטריד, מאיים, אבל אין בידם לעשות דבר.
מתבוננים וחרדים, משערים ושותקים. כאילו גזירת גורל שאין ממנה מנוס.
אז לאן הולכים מכאן? לאן יוליכו את צעקת האזהרה? האם יימצא מי שיקשיב להן?
  
נכתב בתאריך
7/9/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו