עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיתופי - חדשני / שבחי החופש הגדול

בניגוד להורים רבים, אני שותף לצער ילדיי על סיום החופש. הם קיבלו בו יותר ממה שמעניק להם בית הספרי שנותן לא מעט
  
חופשת הקיץ, "החופש הגדול", מסתיימת. אנחת הרווחה של ההורים מהדהדת מקצה הארץ ועד קצה, ועמה הקיטורים על התקופה הנוראה, על הילדים שטיפסו על הקירות משעמום וישבו חודשיים מול מסכים.
  
ואילו אני שותף לצערם של ילדיי עם תום החופש הגדול, ולא רק בשל החיוך שהיה מרוח על פניהם במשך חודשיים, אלא כיוון שמבחינה חינוכית, ערכית וחווייתית, הם קבלו בחופשת הקיץ יותר מכפי שהם מקבלים בבית הספר. ואיני כותב זאת כביקורת על בית הספר, במיוחד כשילדיי לומדים בבתי ספר מצוינים, אלא נטו - בזכות מה שהם קיבלו במערכת החינוך החברתי-הקהילתי בקיבוץ ובגולן.
  
הם קיבלו חודשיים של פעילות חינוכית יוצאת דופן, הן בערכים שהיא מנחילה, הן בחוויה החברתית והאישית הכרוכה בהם והן בהעצמה האישית של כל אחד מהם. שניים מילדיי עדין בגיל החינוך. הגדול שבהם, העולה לי"א, צבר חוויות אדירות ומעצימות, טיולי הנוער של הקיבוץ והתנועה, מחנה עם חניכיו ומחנה הכנה, קורס מדריכים מתקדם ועוד פעילויות רבות ומגוונות. וכמעט בכל הימים שבהם לא היה בפעילות כזאת, הוא עבד במטע. ב-4:30 הוא התעורר ויצא חרישית מן הבית. כשאנו התעוררנו, הוא כבר ישב שעתיים על הטרקטור. ובתי הקטנה, העולה לד', הייתה עד השבוע האחרון במסגרת חינוכית מן הבוקר עד 16:00, עם פעילות עשירה, עתירה בעשיה מקדמת ומעצימה, טיולים, מופעים בפני הקיבוץ והחזרות לקראתם, פעילות של תרומה לקהילה ועוד. אך מעבר לפעילות המאורגנת - האווירה החברתית הנוצרת בקיץ הפעיל הזה, מחזקת את הקשרים בין הילדים, וגם בשעות אחה"צ והערב הם מתארגנים באופן עצמאי למשחקים שונים, וברוב לילות הקיץ, או שבתי ישנה אצל חברות או שחברות ישנו אצלה. ילדיי ישבו בקיץ מול מסכים הרבה פחות מאשר בשנת הלימודים. פשוט, לא היה להם זמן. הם היו עסוקים.
  
בכל פעם שאני מדבר או כותב על כך, אומרים לי: "זו לא חכמה. איך אתה יכול להשוות קיבוץ לעיר?". זו כן חכמה. ראשית, החיים בקיבוץ הם בחירה, שמעטים בוחרים בה. שנית, הבחירה של הקיבוץ שלי, אורטל, להישאר שיתופי, מנוגדת לרוח ההפרטה השלטת בתנועה הקיבוצית. ושלישית, גם קיבוץ שיתופי קובע לעצמו את סדר העדיפויות. הבחירה להעלות את החינוך החברתי-קהילתי על ראש שמחתנו, אינה מובנת מאליה.
  
סדר העדיפויות הזה יכול להיות גם של הורים מחוץ לקיבוץ. גם הם יכולים להפוך את החופש הגדול לאתגר חינוכי וחוויתי, אם רק יבחרו בכך. זה יקר בעיר וזה יקר בקיבוץ. אך אין זו שאלה של יוקר, כי אם של סדרי עדיפויות. נכון, אופן ההתארגנות השיתופית מקלה מאוד על היתכנות של קיץ כזה, אך גם הורים בעיר יכולים להתארגן באופן קהילתי, להקים קואופרציה של חינוך חברתי ולבטח יוכלו להסתייע בשירותיו הטובים של המתנ"ס המקומי.
  
השינוי העיקרי הוא בתודעה - לא לראות בחופשה תקופה של "לא לימודים", אלא של "כן חינוך"; חינוך חברתי קהילתי.
 
נכתב בתאריך
7/9/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו