עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות / נשארתי כיתה


נשארתי כיתה
נשארתי כיתה. למדתי בכיתה ז' פעמיים. הוועדה הפדגוגית החליטה, בשעתה, כי רחל ואני צעירים מכדי לעלות לכיתה ח'. כך הופרדנו מכיתת האם שלנו ושובצנו בכיתה, שבה היינו רק שנינו מאותו קיבוץ. לבד מאתנו היו כל התלמידים האחרים מקיבוצים אחרים. ההפרדה הזו גרמה לכך כי באחדים מהחופשים הגדולים התגוררנו שנינו, לבדנו, ב"ביתן" גדול וריק. אני לא יודע אם וכאשר התכנסה הוועדה ודנה בסוגיה - האם להשאיר אותנו שנה נוספת בכיתה ז', השיקול היכן נישן בחופשים הגדולים נמנה עם שיקוליה. ממרחק הזמן, והחיוך, והיכולת לסלוח, למחול, לחמול והכול - אני מעז לומר, כי אי מתן פתרון לבעיית מיקום הלינה שלנו בחופש הגדול, היה הפקרות מכל בחינה שהיא. אבל בהחלטה השגויה של הוועדה היו גם רווח והצלה. כשהייתי לבדי החדר החשוך ובנפשי - דובים ויער, שיננתי לעצמי, כדי להרגיע ולהירגע, לילה אחר לילה, את המשפט "לא דובים ולא יער". מה כן? שיקול מוטעה שנבע, אני משוכנע בכך עד היום, מהרצון להיטיב עמנו ולהועיל לנו.
  
פראיירים שכמונו
רצינו למכור משהו והצענו מחיר. זה לא היה בדיוק מכרז, אבל כבר בתוך זמן קצר מצאנו עצמנו בעיצומה של התמקחות. חשוב להתמקח אבל לא נעים. קשה עוד יותר לעשות זאת אם אתם – כמוני - חשים וחושבים שלא מגיע לכם המחיר הטוב ביותר. למה? או הו, התשובה היא נושא למדור אחר. התהליך הזה היה כמו שיעור על אודות הטבע האנושי. הוא העשיר אותנו בתובנות. במהלכו, בעיצומו בסיומו גילינו כי:
א. מי שאמר שכסף זה לא הכול בחיים. היה, מן הסתם, עשיר כקורח.
ב. תשעה מתוך עשרה אנשים ינסו לנצל אותך. העשירי לא ינסה, הוא יצליח.
ג. כאשר אנשים שונים נותנים הצעה זהה, הם הופכים את הבחירה במי מהם לקשה מאוד.
ד. ביסוד הקושי מונחות שתי מלים - לא נעים.
ה. מה עושים כאשר לאחר ש"סגרנו" במעין זיכרון דברים עם מישהו, מתקשר לפתע מישהו ונותן הצעה גבוהה באופן משמעותי מההצעה של מי שנבחרה על ידנו?
תשעה מתוך עשרה אנשים - אחד פחות, אחד יותר - יגידו שאנחנו פראיירים שאין כדוגמתנו (הם צודקים!) על כך שהיינו נאמנים למלה שלנו ולא נענינו להצעה המפתה מאין כמוה, של מי שטלפן לאחר שהסכמנו על המכירה במחיר שכאמור היה נמוך באופן משמועתי מהמחיר שיכולנו לקבל. העדפנו, ביודעין, יושר והגינות על תוספת תשלום. נותרנו שלמים עם ההחלטה, אשר כמו כל החלטה יש לה מחיר, במקרה זה גם, אולי בעיקר, מחיר כספי. הערכים שלאורם חונכנו ולאורם חינכנו בוערים באש-תמיד של יושר והגינות. לפעמים מכאיב, לפעמים דוקר להיווכח כי אימוצם ונהיגה לפיהם לא תמיד כדאית ולא תמיד מועילה אבל אין לי ספק כי בשורה התחתונה, החותמת, היא - הנותנת - תמיד משתלמת.
  
פרפרים
פרפר רקום לה על חולצה קרועת שרוולים
פרפר מקועקע לה על הזרוע - טיפה בים שיבולים.
וכשראיתי את שני הפרפרים - שניהם בצבע דם
שאלתי אותי מי עוד עף עליה בכזה יופי, מלבדם.
  
שורה תחתונה
מהצד השני של ההר אין שום דבר, אבל כדי להיווכח בכך עלינו לחצות את הנהר.
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
6/9/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו