עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (86) / אתה נסיך

חמש שנים... יצחק קצנלסון

 
מאור בני האהוב בן שש וחצי עולה לכיתה א'. אתה הולך להיכנס למוסד העומד על רצון טוב אינסופי ביחד עם השקפה עוינת, שימת "הילד במרכז" תוך התנגדות לדמוקרטיה, "טיפוח הדיאלוג" תוך תפיסה היררכית של היחסים בין ילד למורה, אהבת הלמידה תוך סגידה לתוכנית הלימודים ולציונים. מה צידה אציידך, ומה עצה אעוץ לך ערב כניסתך למוסד אשר כזה?
  
במחשבה ראשונה, מאור אהובי, אין לי לציידך אלא בשאלות. מתי להישמע למורים למרות שהם טועים? מתי להתעקש? מתי לזכור להם שהם רוצים בטובתך ועובדים קשה? מתי להתלונן? מתי להניח לעניינים לזרום לאשר יזרמו? מתי לציית? מתי למרוד? ואפילו בעניינים טכניים: כמה דקות ביום להקדיש לשיעורי בית? מתי? ובעניינים חברתיים: מתי להציע את עזרתך? למי? מתי לבקש עזרה? ממי? מתי לסרב לעזרה, אפילו כשהיא באה ממי שתפקידו לעזור לך ותפקידך להיעזר בו? ובענייני השקפה: מתי להאמין במה שמספרים לך? מתי לפקפק? ובעניינים אתיים: מתי מותר לבלף? למשל כשאתה מגלה שמבלפים אותך, למשל כשאומרים לך על חומר מסוים שמלמדים אותך כי הוא חשוב וכשאתה שואל מדוע הוא חשוב מתברר שאין להם מושג. ומתי לא רק מותר אלא אף נדרש לבלף? למשל כששואלים אותך מדוע לא הכנת שיעורי בית ואתה משיב שזה בגלל שהעדפת לשחק בכדורגל, ואומרים לך שזו לא סיבה, או שזו לא תשובה, זאת אומרת, שדורשים ממך לשקר. האם גם אז יש לומר אמת?
  
זוהי צידתי לך: ההמלצה כי תשיב על כל השאלות ככל שתשיב, העיקר שלא תדבק בתשובותיך, אלא תמיד תהיה מוכן לשאול את השאלות מחדש. אבל אני יודע שזה לא מספיק. אבא טוב נדרש לצייד את ילדו ביותר מכך. אם אין לי אף תשובה לתת לך על אף שאלה, אז לפחות להגיד לך אילו הן השאלות החשובות. ובכן, השאלות החשובות הן השאלות השייכות לשלום ולעצמאות ולמה שביניהם. לפעמים הקול הפנימי שלך, הנאמנות שלך לעצמך, תדרוש ממך לנהוג בדרך אחת, ואילו הרצון בשלום עם הסביבה, ובעיקר עם המורים, ידרוש ממך לנהוג בדרך אחרת. כשהרצון בשלום פנימי מתנגש ברצון בשלום חיצוני, מה עושים? הלוואי שהייתה לי תשובה: לצערי, אין לי. כל שאני יכול לומר הוא שזוהי אולי השאלה החשובה ביותר, והדבר הטוב ביותר לעשותו הוא לדאוג שהיא לא תעלה אף פעם. זה דורש כמובן להימנע מכל מצב שבו השניים מתנגשים, וזה בלתי אפשרי, במיוחד במסגרת שבה אין אדם אדון לעצמו. לי עצמי יש רקורד איום ונורא בדברים הללו, יותר כמורה מאשר כתלמיד, ולראייה פיטרו אותי מבתי ספר בזה אחר זה, אז אולי הכי טוב לך הוא ללמוד מה עשיתי ולעשות ההפך.
  
ואולי אלה הם הדברים חשובים: שתכבד את מוריך גם כשאינך מסכים איתם; שתיזהר תמיד בכבודו של כל אדם, כולל שלך; שתחפש תמיד עניין גם כאשר מנסים להכריח אותך להשתעמם; שתזכור שהמורים עובדים קשה מאוד בתנאים בלתי אפשריים, ולכן תשתדל כמה שאתה יכול להימנע מלהקשות עליהם שלא לצורך; שתפתח יחס של אדישות למבחנים ולציונים; שתנסה תמיד ללמוד מהמורים שלך למרות שהם המורים שלך; שכאשר תגלה שאתה שונא תחום ידע – "מקצוע" – מסוים, תזכור שיש מצב שמי שמלמד אותך מלמד אותו בצורה מסולפת, ושאם היו מלמדים אותך אחרת אולי היית מרגיש אחרת: כי אדם עצמאי הוא כמו תינוק – יש תחומים שמעניינים אותו ויש שלא, אבל אין תחום שנוא עליו. והחשוב ביותר: שתהיה נדיב כלפי כולם, תמיד, כמו שנסיך נדיב עם כולם, כי בין אם יש לך ממלכה לבין אם אין, בין אם מכירים בך לבין אם לאו, בין אם יש לך מה לתת לבין אם אתה חסר כל, ובין אם מקבלים את מנחתך לבין אם דוחים אותה: בכל מקרה אתה נסיך.
  
נכתב בתאריך
1/9/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו