עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

עזרה הדדית: לא רק לקיבוצניקים
  
כדי לחנך לעזרה הדדית ותרומה לחברה וגם לחיות בהתאם לערכים האלה, אין הכרח להיות דווקא קיבוצניק
  
הרפסודיה - מפעל הקיץ החשוב של נוער הקיבוצים - הגיעה לתקשורת הארצית וגם לפייסבוק של בית קמה מהסיבות הלא נכונות. אינני מעוניין לכתוב כאן את דעתי בנושא "שוברים שתיקה", מכיוון שעל-פי תפיסתי, לכל מי שגר בבית קמה, כמו לכל ישראלי אחר בכל מקום, שמורה הזכות להתבטא ולפעול בנושאים פוליטיים כפרט, אבל קהילת בית קמה איננה אמורה לעסוק בנושאים פוליטיים כקהילה.
  
אני גאה בנוער שלנו שיוצא לפעילויות מסוג זה, המזוהות בכל מקום עם התנועה הקיבוצית. דובר התנועה הקיבוצית הגדיר את הרפסודיה כ"אחד מאירועי הדגל של התנועה הקיבוצית" ואף הוסיף, כי "בין שלל הפעילויות הערכיות ברפסודיה, ניתן גם מקום מכובד להנחלת ערכי קיבוץ מסורתיים כעזרה הדדית ותרומה לחברה". גם ניר מאיר, המזכ"ל החדש של התנועה הקיבוצית (שקיבל בבית קמה אפס קולות), אמר לבני הנוער: "אני שמח לראות אתכם בעיצומו של אירוע שנמצא בלב העשייה הקיבוצית".

רפסודיה: מה מנחילים לחניכים?
  
משהו פה לא מסתדר לי לגבי הנוער של בית קמה. כמעט כל בני הנוער של בית קמה הם ילדי ההרחבה, כלומר, הם אינם משתייכים לתנועה הקיבוצית. הוריהם אינם חברי קיבוץ ולכן אינם חברי התנועה הקיבוצית. הם אינם משלמים מס חבר, אינם בעלי זכות בחירה והחלטות מוסדותיה של התנועה הקיבוצית אינן מחייבות אותם. אז מה? אתם רוצים להגיד לי שהילדים האלה, שהם אפילו לא קיבוצניקים, לוקחים חלק ב"הנחלת ערכי קיבוץ מסורתיים"? וממתי, תסלחו לי, עזרה הדדית ותרומה לחברה הם ערכי קיבוץ? ערכי קיבוץ זה שיתוף, שוויון וניתוק בין תרומה לתמורה. העירניקים האלה מההרחבה, שלמיטב ידיעתי לא היו פה אתנו בימים שבהם היה אסור להחזיק קומקום חשמלי בחדר, מה הם יודעים בכלל על ערכי קיבוץ?
  
כדי לחנך לעזרה הדדית ותרומה לחברה וגם לחיות בהתאם לערכים האלה, אין הכרח להיות דווקא קיבוצניק. מצד שני, מי שמתהדר בתואר קיבוצניק בתקופה שבה הערכים שהבדילו פעם בין קיבוץ לצורות חיים אחרות כבר אינם רלוונטיים ברוב הקיבוצים, מן הראוי שיתעניין גם בערכי אנוש "כלליים" ולא רק בשיוך דירות והגשת תביעות משפטיות על כל צעד ושעל. בקהילת בית קמה מתעניינים פחות בתארים והגדרות ויותר במעשים וכשזה מגיע למעשים שמבטאים ערכים - אנחנו שם, בני נוער ומבוגרים.
  
באירוח חיילים בימי מלחמה ושלום, בעזרה למשפחה ותיקה כשהנכדה מאושפזת, בפעילות בהתנדבות במסגרת מועדון "בית חם" לוותיקי היישוב, ב"סתם" ביקורים בבתיהם של ותיקים שנותרו לבדם, בהקמת גדר סביב המרכז החברתי של כיתות היסוד או פרגולה במועדון הנוער, בפעילות קהילתית בתחומי התרבות, הספורט והחינוך וגם בעתות אסון ואבל - בכל אלה ועוד באים לידי ביטוי הערכים של בית קמה.
  
בני נוער שחיים ביישוב כזה סופגים את הערכים ומיישמים אותם. אפשר לראות את זה לאורך כל השנה. ועדת תרבות, לדוגמה, אבודה בלי המוסדניקים. בכמה קיבוצים שאני מכיר, שבהם אין ריבוי מעמדות וסטאטוסים וכולם חברי קיבוץ, משלמים לבני הנוער עבור עזרה בחגים ואירועים ולא, חלילה, לשכבת הנעורים למימון פעילויות משותפות, אלא לכל נער ונערה שעבדו באופן פרטי.
  
בשורה התחתונה: אין לי התנגדות שדובר התנועה הקיבוצית ומזכ"לה ייקחו קרדיט על נוער בית קמה. "אמנם זו לא בושה להיות קבצן", אומר טוביה החולב ב"כנר על הגג", "אבל מצד שני - זה גם לא כבוד כל כך גדול". נכון, זו לא בושה להיות עירניק, אבל זה עדיין כבוד להיקרא קיבוצניק, גם אם אתה רק מההרחבה.
  
נכתב בתאריך
30/8/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו