עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות
 
חדר האוכל
  
אין בקיבוצים - השיתופיים והמופרטים - מבנה המאפיין באופן שאין מוחשי ומובהק ממנו את ההוויה הקיבוצית שלהם. בקיבוצים השיתופיים מהווה חדר האוכל השוקק חיים, מרכז מכל בחינה שהיא. בקיבוצים המופרטים, ריק ושומם, הוא מעיד על הדרך שגמא אותו קיבוץ מהשיתוף להפרטה. אבל לא נכון לבחון את תוצאות ההפרטה רק על פי היהפכות חדר האוכל בקיבוצים המופרטים ל"פיל לבן". סביבו מתפתחים מוקדי פעילות חלופיים, פרי של התחדשות וצמיחה. עשייה חברתית ותרבותית מתקיימת בעיקר מחוץ לו.
  
זריקת מרצ
  
לאחר הפסדו של "גוש השמאל" בבחירות, הופך הצורך באיחודו ובליכוד שורותיו לתובעני ולהכרחי. איש לא יכפור בזכות הקיום של מרצ כמפלגה עצמאית, אבל השאלה שצריכה להישאל היא זו שנשאלה לפני הבחירות וביתר שאת כיום, נוכח תוצאותיהן, אינה זכותה להתקיים ככזאת, קטנה, בשולי המפה הפוליטית, אלא האם התמדתה בסירובה לחבור אל מפלגת העבודה ולהתחיל בבניית חלופה פוליטית בעלת סיכוי להחליף את השלטון היא מעשה פוליטי מחושב ונכון או, אולי, קיבעון שמקבעה בתפיסתה את עצמה כמפלגת נישה מצפונית, לא מזיקה, או, ייתכן, סירוב מתמשך להכיר בצורך לאחד כוחות במבנה פוליטי חדש. כך או כך, כאשר מרצ עורכת חשבון נפש כן ונוקב, ספק אם מי מראשיה וממצביעיה יכול לומר לעצמו ביושר ובכנות, כי היבדלותה והישארותה כמפלגת שמאל קטנה ממשיכה להיות אחת הסיבות לאי האפשרות לכינונו של מחנה שיהווה חלופה שלטונית בעלת סיכוי ממשי להחליף את השלטון.
  
שאלה קיבוצית טיפוסית
  
ההערה שלה, שנוסחה כשאלה על מנת להסוות את ההנחה המובלעת - גם אם אינה מובעת - בה, "מה את עושה בחופש?" לא הייתה פוגענית ולא הייתה מעליבה, אבל היא הייתה מיותרת כמו פחמימה ריקה. מה רצתה השואלת להביע בה? מורים (או, אם לדייק, מורות) שומעות פה ושם במהלך החופש הגדול הערות שונות, צפויות ומוכרות, אשר המעירים (או אם לדייק, המעירות) אותן מבטאות בהן את דעתן על המורות כמי ש"עושות חיים" בחופש הגדול. אף שאין כל רע בעשיית חיים, ההערות האלה, הנאמרות כעקיצות שאינן צורבות את העור, הן אחד מהביטויים שאפיינו את "הקיבוץ של פעם", אבל האמת היא, שגם בקיבוצים מופרטים סופגות מורות את האמירות נוסח " חופש, אה?", "תעשי חיים למה לא" ועוד, מה שמוכיח כי אתוס הקיבוץ השיתופי, על מאפייניו השונים והמשפטים הרווחים בו מזה שנים, חי ובועט גם בקיבוץ המופרט.
  
איש באמנותו, איש בכפירתו
  
מזה שנים נתפסים קיבוצניקים (למעט חברי הקיבוצים הדתיים) ככופרים בעיקר, מאחר שהם לא לומדים משנה וגמרא ואף תורה הם לומדים במשורה, יוצאים ידי חובה. זה נכון, עובדתית, אבל אין בכך כדי להעיד על היותנו בורים, ריקים ונבערים מהערכים האנושיים שהתורה מצווה לקיימם. אני מכיר בסביבתי, הקרובה והרחוקה, רבים שמכבדים את הוריהם ולא משליכים אותם לעת זקנה, אוהבים את רעיהם כמוהם. הם עושים זאת על אף אי אמונתם באלוהים וממילא כמי שאינם מקבלים על עצמם עול ומצוות. הם עושים את מעשיהם משום שהם בני אדם.
  
כצעקתה
  
הקטנטונת - על גופה רק עור וכתונת - פתחה את החלון וצרחה. היא רצתה קרואסון שוקולד בלי כלום. אין בלי כלום, צעקה לה אמה, רק עם שוקולד. טוב, השיבה הילדה, תביאי מה שיש.
  
מתוך הזמן הירוק
 
 
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
19/8/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו