עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שותפות משתלמת

ההצלחה של תנועת העבודה בעבר נבעה מהצלחתה להפוך את השותפות בכלים החברתיים שבנתה לכדאית לחבריה
  
מעטות המילים השחוקות יותר בשדה החינוך מאשר המילים "חינוך ערכי" או "חינוך לערכים". הרבה פעמים הביטויים האלה מסתירים דווקא טשטוש ערכים, שבו חשוב להיות "ערכי" לפני שמבררים באילו ערכים בכלל חשוב באמת להחזיק. אבל לעיתים קרובות, אני חושש שהבעיה נמצאת במידה רבה דווקא בחלק של החינוך.
בסביבה שאותה אני רואה, לעיתים קרובות כשמדברים על חינוך, עוסקים במה שקורה במערכת החינוך; וכאשר מדובר בחינוך "ערכי", מתמקדים בעיקר בשיחות בשעת המחנך, או בפעילות החינוך הבלתי-פורמלי, ביישוב או בתנועת הנוער. המשותף הוא שכמעט תמיד, החינוך לערכים מתבטא בשיחה על ערכים.
  
אבל מסביב למעגל השיחה רוחש עולם המעשים וגם המסרים הסמויים המלווים את החינוך. גם הוא פועל פעולה חינוכית, מחנך לערכים, ולטעמי במקרים רבים פעולתו החינוכית חזקה ומשפיעה הרבה יותר מאשר מערכת החינוך.
  
אנחנו מחנכים לשוויון ערך האדם, אבל הילדים והנוער רואים את עולם המבוגרים שמחוץ למערכת החינוך וחיים בתוכו; במערכות בהן יש פערים גדולים, ברורים ו"מוצדקים" בין ערך הזמן (למשל השכר לשעת עבודה) של בעלי מקצוע שונים ובעלי השכלה שונה.
  
אנחנו מחנכים את הילדים לחופש בחירה, אבל דוחקים בהם לבחירות מסוימות, מכיוון שהמחיר של בחירות אחרות נראה לנו גבוה מדי.
  
אנחנו מחנכים לסולידריות ושיתוף פעולה, בתוך עולם ומערכות שיסודן על התחרות, ובתוך סביבה שדואגת מאוד לאינטרסים הקרובים, לעיתים קרובות מדי שלא מתוך הסתכלות על התמונה הרחבה וטובת הכלל.
  
אנחנו מחנכים לדמוקרטיה, בעולם שבו החוויה הדמוקרטית בחיי האדם (ובוודאי שבחיי הנוער) היא זניחה, וברוב תחומי החיים הוא לא פעיל כאזרח דמוקרטי, אלא חי במערכות היררכיות.
  
אנחנו מחנכים ללקיחת אחריות, בסביבה שמתגמלת בריחה מאחריות וכסת"ח.
  
אנחנו מחנכים לעומק והשקעה, בסביבה שלעיתים קרובות לא יודעת להעריך ולתגמל אותם.
  
בתוך העולם הזה מצליחים בכל זאת, כמעט במפתיע אולי, לצמוח "איים" של ערכיות. אבל אלה תמיד איים שמתבלטים בגלל שונותם מהחברה הכללית, הם מבוססים במידה רבה על אידיאליזם מודע, ונמצאים לרוב במתח קיומי.
  
אחת הסיבות העיקריות לטעמי להצלחה האדירה של תנועת העבודה בתקופות קודמות יותר, היא שהיא הצליחה להפוך את השותפות בכלים החברתיים שבנתה ל"משתלמת" עבור החברים. גם ללא מטען אידיאולוגי מבוסס, הבינו העולים לארץ, מתוך החוויה המעשית, ש"כדאי" להם להשתייך לקואופרטיב, לארגון העובדים, לקופת החולים ועוד. אמנם, היעדר חיזוק של תודעה "ערכית" שתבסס את השייכות הזו תרם רבות להתפוררות המהירה של הכלים האלה, אבל אני חושב שצריך ללמוד גם את השיעור הראשון שמאחורי הצלחתם הראשונית.
  
היום החינוך הערכי נבנה לעיתים קרובות כניגוד לתועלת האישית המידית. אבל מי שרוצה שערכיו יהפכו לנחלת הרבים, צריך להצליח לבנות עולם שבו המציאות מחנכת את האנשים, "דרך הרגליים" ולא רק דרך הראש, שכדי לפעול לפי ערכים אלה.
  
הכותב הוא בעל יומן הרשת עמדת תצפית
 
הופיע ב:
עמדת תצפית
נכתב בתאריך
5/8/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו