עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הסגנון הוא האדם
  
אל"מ ליאור לוטן, ששיחתו עם משפחת מגיסטו נחשפה לציבור, אינו לבד. בישראל מדברים אל החלשים בגסות, התנשאות וזלזול

נכון לעכשיו, פרשת אל"מ מיל. ליאור לוטן ומשפחת מנגיסטו מאחורינו. האיש זכה לשבחים ממכריו ומוקיריו במערכת הביטחון, וגם התנצל. יש לקוות שהוא אכן הפנים את הטעות שעשה. בשורות אלה בחרנו להתעלם מן הגישה המוזרה שהפגין, לפיה הדבר החשוב ביותר בעולם - גם למשפחה שבנה נעדר כבר עשרה חודשים - הוא שתדמיתו של ראש שממשלה לא תיפגע חלילה, גישה שמתאימה יותר לימי צ'אושסקו ברומניה מאשר למדינה המתקראת דמוקרטית. המשך העיסוק בנושא הינו לכן לא בעניין הנקודתי, אלא בהיותו מייצג תופעה מכוערת בחברה הישראלית, שאפשר לקרוא לה: החזק דורס את החלש - גם בסגנון.
  
כי מה היה לנו בסצנה של לוטן מול בני המשפחה האתיופית, ושוב רק כדוגמה מייצגת: אדם שמייצג את הממסד, ולא סתם ממסד - הממסד הביטחוני, שהוא בין החזקים ביותר, שמחזיק בכל המידע, והוא פוגש את המשפחה במצב הרגיש, החשוף והכואב ביותר. נדרשה בסיטואציה זו רגישות עליונה, דיבור של חמלה, תמיכה, השתתפות. תחת זאת יצא דיבור מתנשא, גס רוח, אגרסיבי, מאשים. למרבה הצער דוגמאות נוספות לא חסרות.
  
קחו למשל ביקור בבית החולים. חלק מהרופאים הם מופת להתנהגות: סבלניים, יודעים להקשיב, אמפטיים. אך לצערנו לא מעט מהם הינם גסים וקצרי רוח . כמו במקרה של משפחת מנגיסטו, גם בעת מחלה האדם נתפס בשעת חולשה, חסר ישע, וחשוף לכל החלטה של "הממונים", במקרה זה הרופא בחדר המיון ובמחלקה. והנה, אין כמעט אחד שלא נתקל במצבים הללו ברופא שניצל את מעמדו לדיבור מתנשא, לא מכבד, פוגע ומנוכר. חלק מן ההכשרה של הרופאים חייב להיות - לכבד את החולים ולדבר אליהם כאל בני אדם ולא כאל נתינים נחותים.
  
נעבור למשטרה. ארגון זה כבר נחבט לעייפה בשנה האחרונה, והוא הרוויח את זה ביושר. מה שכמעט לא הוזכר היא האלימות המילולית והפיסית שבה נתקלים לא פעם אזרחים תמימים שפוגשים את נציגי החוק. כולם זוכרים את האלימות שבה "טיפלו" שוטרים בצעירים שהפגינו בתל אביב. המדים והנשק הופכים את השוטרים לכמעט כל יכולים מול האזרח. אולי בגלל שהם מטפלים מדי פעם בפושעים אמתיים, השוטרים נוטים לראות בכל אדם פושע, ומדברים אתו בהתאם: בגסות רוח, תוקפנות והתנשאות. השוטר צריך לזכור שברוב המקרים הוא מדבר עם אדם נורמטיבי לחלוטין, גם אם במקרה לא עצר את כל ארבעת הגלגלים בשלט עצור, או התפתה לענות על שיחה דחופה בנייד בזמן נהיגה. אדון שוטר, האיש הזה לא פושע. אל תוותר לו על הדו"ח, אבל גם אל תשפילו.
  
המחלה מגיעה גם לדרגים העליונים. עורכי הדין מתלוננים לא פעם על שופטים שהופכים את האולם שלהם לשדה חיסולים בזעיר אנפין. גבה ליבם, והם גוערים בגסות בכל הסובבים אותם - עורכי דין, נאשמים ומי לא. ושוב, חשוב להזכיר לאותם שופטים שפסק דין טוב ניתן לפסוק גם ללא התעללות מילולית, התנשאות והשפלת אנשים.
   
על מנהלים בתחום העסקי ועל מפקדים בצה"ל כמעט מיותר לדבר. המנהלים המוצלחים הם דווקא אלה שיודעים להיות קשוחים בעסקים, ועדיין לומר בוקר טוב למנקה ולמאבטח. לצערנו לא חסרים מקרים הפוכים. יש כאלה שחושבים שלהיות נחמד זה פוגע בסמכותם. אלה אנשים שהכוח העביר אותם על דעתם, והם מתנהגים אל זולתם כאילו הם - המנהלים - מונו לתפקיד הסגן של אלוהים. אצל מנהלים/קצינים שכאלה יש קיר דמיוני או פיסי שמפריד בינם לבין העובדים, שניתן לעבור דרכו רק בחנופה ובהיעדר מוחלט של ביקורת. מנהלים אלה שולטים בעובדים שלהם דרך הרחקה, הפחדה וזלזול.
  
המכנה המשותף בין הסיפור של אל"ם לוטן לבין יתר הדוגמאות - ברור. בחברה תמיד יהיו חזקים – בעלי דרגה, מעמד, תפקיד שיש בו שליטה וכוח - לעומת חלשים שתפקידם להיות רק בורג במכונה הגדולה. הומניזם אמתי פירושו מתן כבוד לכל אדם. אל"ם ליאור לוטן נכשל בכך - אבל הוא בפירוש לא היחיד.
  
מחבר
נכתב בתאריך
27/7/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו