עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

דת ההפרטה ואנחנו

אין ספק שהקיבוצים מושפעים מ"רוח התקופה" ומעוצמתה של דת ההפרטה. השאלה אם אנחנו השפענו במשהו כדי למתן תהליכים אלה
  
רשימה זו נכתבה בעקבות כנס חוקרי הקיבוץ שנערך לאחרונה בגבעת חביבה. אחד ממושבי הכנס הוקדש לחקר מדיניות ההפרטה בישראל, והוא הונחה והובל על ידי חוקרי מרכז חזן לצדק חברתי במכון ון-ליר בירושלים. המרכז הוקם בשותפות בין הקיבוץ הארצי לשעבר ומכון ון-ליר, והוא התמקד בשנים האחרונות בחקר מדיניות ההפרטה בישראל. יותר נכון לומר שהמכון חקר ולמד על חוסר המדיניות ועל הגלישה המהירה מהאחריות הציבורית אל הפרטי, ללא בקרה, ללא מדיניות מושכלת, וללא הבחנה בין מה שנכון וראוי להפריט לבין מה שאמור להישאר תמיד באחריות הציבור. לאחרונה פרסם המרכז ספר בשם זה ("מדיניות ההפרטות בישראל") המסכם את התובנות שגיבשו חוקריו.
  
***
  
את המושב הנחתה נעמיק'ה ציון, מנהלת המרכז, והרצו בו פרופ' יצחק גלנור, המנהל האקדמי של המרכז, וד"ר ורדה שיפר. פרופ' גלנור פתח ומנה את הנחות היסוד של מה שהוא מכנה "דת ההפרטה": א. היעילות היא ערך לעצמו. ב. התחרות תוזיל את השירותים. ג. התחרות תשפר את רמת השירות. ד. הממסד תמיד מושחת ופחות יעיל מהגופים הפרטיים. על זו האחרונה אמר פעם פרופ' אריאל רובינשטיין: "ההפרטה מעבירה במקרים רבים את השליטה לידיים שאינן פחות אינפנטיליות מאלה של הפוליטיקאים". מתוך דבקות כמעט דתית בהנחות אלה, הנחות שכל מי שעיניים בראשו יודע שבמקרים רבים הן אינן מתקיימות, צברה מדינת ישראל פיגור משמעותי מול העולם הסובב אותנו בכמה מהתחומים היותר חשובים, ביניהם: מערכת החינוך הציבורית, הפועלת בכיתות גדולות מדי ועם פחות מחויבות למורים שרבים מהם הם "עובדי קבלן". ליד מערכת החינוך הציבורית הולכת וצומחת מערכת הוראה פרטית ענפה לבעלי האמצעים. כך גם בהשכלה הגבוהה וכך במידה הולכת וגדלה במערכות הבריאות הציבוריות. במערכת הבריאות הציבורית יש תורים אין סופיים, מול הרפואה הפרטית המשגשגת, למי שיכול לשלם. אך באלה לא די, יש מי שמציעים היום להפריט גם חלק ממערכות הביטחון והמשטרה ואת מערכת הענישה - בתי הסוהר. נשאר תחום אחד בו אנו מצטיינים ואיננו מפגרים אחר העולם הסובב אותנו, והוא הפערים הכלכליים בחברה. דווקא כאן אנחנו, החברה הישראלית, הצלחנו תוך דור אחד או שניים לבצע מהפך דרמטי, מהיותנו חברה של יותר שוויון להיותנו המובילים בעומק הפערים.
  
הקיבוץ - מושפע או משפיע?
יש מחלוקת על השפעתה ותרומתה של התנועה הקיבוצית לעיצוב המציאות הישראלית. אין ספק שבמשך תקופה ארוכה הייתה התנועה הקיבוצית בבחינת מצפן ערכי לחברה הישראלית. לפעמים מצפן רדום ולפעמים מצפן פעיל, אך ברוב המקרים מצפן שיש להתייחס אליו. התייחסות שבמקרים רבים הייתה מתוך הזדהות עם הערכים, גם עבור מי שבחייהם נהגו אחרת. לעיתים היה זה רק "מס שפתיים" ולפעמים הייתה זו אפילו עוינות. כך או כך, התנועה הקיבוצית זוהתה עם ערכים משמעותיים של אחריות, סולידריות וחתירה לשוויון. האוהדים וגם השוללים הסכימו על כך שאנחנו, חברי הקיבוצים, מממשים חלום אנושי בעל משמעות רחבה בהרבה מהמעגל הקיבוצי הישיר והמידי.
  
אין ספק שהקיבוצים של היום, על התהליכים העוברים על ברבים מהם, מושפעים מאוד מ"רוח התקופה" ומהאווירה ברחוב הישראלי, הם מושפעים מעוצמתה של דת ההפרטה. אך באותו הזמן נכון לשאול במה השפענו אנו על תהליכי ההפרטה ופירוק הסולידאריות בחברה הישראלית. בעניין זה שמעתי פעם פירוש מעניין לאמירה המוכרת: "פני הדור כפני הכלב". אומר המפרש: "הצעירים רצים לפנים, כפי שהכלב רץ לפני אדונו, אך כמו הכלב הם מסתכלים מדי פעם לאחור כדי לראות לאן מתכוון אדונם (הדור המבוגר) ללכת. כך גם החברה הישראלית הפריטה עצמה לדעת, תוך שהיא מתבוננת לאחור אל מי שהיו סמל השותפות והסולידאריות - הקיבוצים וההתיישבות העובדת בכללה. בסופו של דבר אני נוטה לתיאור ולניתוח הדיאלקטי, המדבר על השפעות הדדיות. הרוח ה"ניאו ליברלית" שאחזה בחברה הישראלית גררה אחריה גם את הקיבוצים, והם חיזקו את אחיזתה ואפשרו לה להתגבר, בהזדנבם בעקבותיה ללא מאבק רציני, ומבלי להציב כיוון חלופי.
  
עבדים לתדמית
לפני שנים, כאשר הגעתי למזכירות התנועה בעיצומו של "משבר חובות הקיבוצים", חשבנו, בין השאר, כיצד לשפר את תדמיתם של הקיבוצים. הגיע אלי אז יועץ תקשורת שהציע לי לדבר על הפרטה. כאשר אמרתי לו שאני נגד הפרטות גורפות, השיב: "זה לא חשוב, ממילא איש לא מבין על מה מדובר". מה שאותו יועץ לא הבין אז, כי מה שחוזרים ואומרים עשוי להפוך עם הזמן לאמונה, ואפילו אמונה עמוקה, שלא לומר אמונה פנאטית. הדבר נכון ומסוכן שבעתיים כאשר לא מבינים על מה מדובר.
  
***
  
עבודת המחקר הנעשית במרכז חזן והמושב המעניין בכנס המחקרים המדובר, תרמו ללא ספק לקידום ההבנה של מושג ההפרטה ומשמעויותיו. ההבנה כי אין לבחור בין הלאמה מלאה להפרטה מלאה, כי נכון לבחון ולהגדיר מתי ואיך יש להפריט ומתי יש להעדיף ולחזק את האחריות הציבורית המשותפת.
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
22/7/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו