עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כנס מחקרי נטול מחקרים

אם היה עלי לאפיין את הכנס המחקרי האחרון על הקיבוץ הייתי אומר, שהיה דל במחקרים ועוצב בהשראת המטה השיתופי
  
הספיק יום מבין שני ימי ה"כנס המחקרי" על הקיבוץ בגבעת חביבה, כדי לומר מילה טובה בהחלט על הארגון והניהול. לגבי התוכן הדעות חלוקות יותר ובמיוחד בתחום החינוך. לא ברור השיקול שקבע את הנושאים שהועלו וכן, מדוע שובצו פנלים של דעות במקום מסקנות? אך ראשית ברצוני לציין את כנותה של גבי אוסם (אגף החינוך), בדבר החיסרון לדעתה, בהגדרה מקובלת ומוסכמת על מהות החינוך הקיבוצי ואף ההזמנה לשותפות בעבודה על כך.
  
אחד המחקרים הראשונים שהועלו בפני באי הכנס היה על היבטים פסיכולוגיים של יוצאי הלינה המשותפת, אשר פעלה ברבים מהקיבוצים בעבר. ברור, כי כאשר חוקרים את הנושא הזה, מבקשים לבחון השפעות עבר ולא כיצד לתקן את השיטות הללו בעתיד. אך עם כל ההערכה והעניין, קל להגיע למסקנה, כי בלתי אפשרי לאפיין, מבחינה פסיכולוגית, אנשים שונים, גם אם עברו ניסיון דומה ומה עוד, שהוא התנהל בחופש יחסי מבחינתם. הרי לכולנו מטענים אישיים כה שונים, עד שאין כל סיכוי כי נושפע באופן זהה אפילו במצבים דומים. ובאמת, תוצאות המחקר שהוצג מראות זאת, איך לא? כמי שעבר את הניסיון הזה מבלי לפתח תחושות של צער, אני נוטה לחשוב, כי גם אם בילינו בחיק המשפחות זמן מועט יחסית, השפעתן עלינו ניכרת בהרבה מזו של מטפלות או בתי ילדים. המחקר נראה כה צפוי, עד שמתעורר החשד, כי המוטיבציה להצגתו נובעת מהרצון לנקות את החברה מהביקורת הקטלנית על מהלכים בתחום החינוך המשותף.
  
אבל צריך לזכור, כי לא רגשות הילדים היו הטריגר לחיסול הלינה המשותפת, אלא סבל ההורים ובמיוחד האמהות, מהנישול "החינוכי" שנהגה בהן החברה הקיבוצית וההתעלמות מרגשותיהן וזכאותן ביחס ליוצאי חלציהן. יש בהחלט לבחון ביושר את מוצא החשיבה המעוותת וחוסר האחריות שהרשתה לעצמה החברה בטפחה את רעיון "האדם החדש" ומכוח הבדותא הזו להרשות לעצמה לחמוס את ההורים כלא מתאימים לביצוע המטלה המורכבת מיסודו של משטר, אשר פגע בחייהם ורוחם של אזרחים ללא ספור וביניהם מדענים ואנשי רוח מהמהוללים בעולם, במשך שנים כה רבות. על זה, לטעמי, היה נכון לדון פעם ביושר ובכנות וגם על הדמעות שהזילו אמהות מתחת לחלונות בתי התינוקות, כיוון שלא נתנו להן להיכנס פנימה ולהאכיל את ילדיהן לפני עבור 4 השעות "הנחוצות לשרירי הבכי" וכל כיוצא-בזה. הן הזכאיות לסליחה ומחילה, על אף שגם חלקן שגו להצדיק את המעשים הללו. ביסודו של דבר, לאו דווקא הילדים נפגעו מהמהלכים בהם מדובר, כיוון שעמדה להם חברת בני גיל לא רעה בכלל וגם הבנה ותחושות מספיק שונות מאלו של המבוגרים, כצפוי מטבעם הילדותי.
  
לא היו בכנס מחקרים חשובים נוספים, אבל ברצוני להעיר גם על הרצאות ופנלים בחלקם כה מלומדים ורהוטים, עד שניתן היה לחשוב, כאילו המרצים מאמינים שמדובר במדעים מדויקים, בעוד כולנו יודעים כי גם בנושאים הללו התוצאות אינן חורגות בהרבה מגילויי המחקר הקודם. כלומר, על אותן חוויות שוכנות תגובות שונות.
  
ביחס לפנלים אעיר רק על הביטוי "חינוך בלתי פורמאלי". מסתבר, שהוא שגור אצלנו בהיקף ענק, אם זה בסיכומיו של איתן ברושי או דברי העובדים בין ילדים ונוער, כאילו מדובר בעניין הידוע ומובן לכל. אבל אף אחד לא התעכב על ניסיון להסביר את מהותו של הביטוי ולבטח לא כיצד הוא מתבצע. מתקבל הרושם, כי בניסוח הזה מקופלת הנחה או תקווה, שהוא מסביר ואף מבחין את החינוך הקיבוצי מיתר השיטות. אבל אין זו פרשנות מניחה את הדעת.
  
נושא אחרון שברצוני להעלות הוא הקבוצות השיתופיות ואלו מיסודן של תנועות הבוגרים. נשמעו עבודות אשר נעשו בין קבוצות מסוג זה ואשר הדגישו את תחושותיהן של אינטימיות, משימתיות וסיפוק החברים מיכולתם ליישם את תפיסותיהם וכוונותיהם כאן ועכשיו. רצונם של אנשים כבודם. אבל מה שבא באופן ברור לביטוי, הוא טיפוס האדם המייצג דור ראשון. הרי יש להניח, כי גם 12 חברי הקומונה החדרתית, שייסדו את דגניה א', חוו בראשית דרכם חוויות של אינטימיות, ראשוניות ומשימתיות בדומה לחברי הקבוצות השיתופיות של היום. אלא שבדרך הטבע גם הם בגרו, הרבו ילדים, הוסיפו דורות והגיעו למה שהם היום.
  
אם היה עלי לאפיין את הכנס המחקרי האחרון הייתי אומר, כי הוא עוצב בהשראת המטה השיתופי.
  
נכתב בתאריך
16/7/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו