עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

יוון - נקודת ארכימדס לשינוי

  
אומץ ליבם של ציפראס והיוונים עשוי להתגלות כנקודת מפנה חשובה במאבק נגד הכלכלה התאגידית הנאו ליברלית

  
ניצחונו של אלכסיס ציפראס - ראש ממשלת יוון מטעם מפלגת השמאל החדש "סיריזה" - הוא קולוסלי. המשאל היה על המשך והעמקת תכנית הצנע הקשה חסרת התוחלת, שכופה האיחוד האירופי על יוון. האסימון מתחיל ליפול באירופה ובארה"ב והלך הרוח עובר לפתרון חיובי, גישורי, לפי ההצעות החדשות של יוון.
  
כפיית הצנע הקיצוני, הדרסטי וחסר הרחמים על יוון מאז 2010 - היא פועל יוצא של אכזריות בלתי נתפסת של הנאו-ליברליזם הליברטני הגלובלי שהופעלה "למען יראו וייראו". שיטה זו הולכת ומעצימה את התאגידים הרב לאומיים הנעזרים בקשרי הון שלטון כדי לרכז את העושר העולמי הפיננסי בקדקוד הולך וצר של הפירמידה העולמית.
  
מי שמובילה כיום את תבנית הנאו-ליברליזם היא אנגלה מרקל, קנצלרית ותיקה ומנוסה, שעומדת בראש מדינה, שהיא בעלת המשק היצרני האמיתי המוביל באירופה. מרקל פועלת בתיאום עם הבירוקרטיות של קרן המטבע הבינלאומית, האיחוד האירופאי וגוש היורו בתוך האיחוד האירופאי וגם עם "פורום דאבוס".
  
מנתחי השיטה, על כשליה ומגרעותיה הם, בין היתר, הפרופסורים האמריקאים היהודים חתני פרס נובל לכלכלה: פול קרוגמן וג'וזף שטיגליץ, וכן הפרופסורים האירופאים תומס פיקאטי הצרפתי וגבריאל זוקמן הבריטי-יהודי. העיתון "דר שפיגל" הגרמני תוקף בהקשר היווני את התנהלות הקנצלרית מרקל.
  
תהליכי הפרטת יוון באמצעות "צנע כפוי" של "משולש החילוץ" - האיחוד האירופי, בנק היורו וקרן המטבע הבינלאומית - הביאו להשתלטות תאגידי חוץ על משאבי יוון. חלק ענק ממשאבי המדינה רוכז בידי קונצרן-על של "בולאריס", ששולט גם בתקשורת המופרטת והביא להרס רשות השידור היוונית ולעיצוב תודעה כוזבת בקרב אוכלוסיית יוון. ואולם העם היווני הוכיח במשאל עם תובנות שגברו על ניסיונות הטשטוש, בהבינו כי הצנע הכפוי רק מחמיר את הבעיות ולא פותר אותן.
  
***
  
הצטברות ההון בידי מעטים נעשית על חשבון העמים במדינות הלאום הריבוניות, המתרוקנות ומוחלשות מעוצמותיהן הכלכליות, כמו גם מביטחונן ומחוסנן הלאומי. זה כולל צמצומי תקציבים, כמו בישראל, לרווחה, חינוך, בריאות, תרבות ודיור.
  
מעמדות הביניים הולכים ונשחקים, החברות האזרחיות נחלשות וכך נשחקות הדמוקרטיות. כפועל יוצא מתחזקות משפחות תאגידיות רבות עוצמה וחסרות מודעות חברתית. שחקנים עוצמתיים אלה משפיעים מאחורי הקלעים על המנהיגים, יותר מאשר העמים הריבוניים. אירועי הגז בישראל מדגימים זאת.
  
תהליכים אלה יוצרים משברים חברתיים כרוניים באופיים, המחוללים בתקופתנו תגובות נגד חשובות. תוך שימוש ברשתות החברתיות מתפתחות תנועות רשת פדרטיביות אנטי-גלובליות השואפות לשלב שיקולים חברתיים ואנושיים בכלכלה.
  
***
  
תנועות "סיריזה" בראשות אלכסיס ציפראס, שהיא מפלגת השלטון הנוכחית ביוון, כמו גם "פוֹדוֹמוס" הספרדית בראשות איגלוסיס, שכנראה תגיע לשלטון בסתיו 2015, הן דוגמאות לתנועות רשתיות המורכבות מפדרציות של תנועות חברתיות, שנוצרו בסיטואציות של מחאות חברתיות. תנועות אלה מייצגות את העמים הריבוניים מהשורש. מנהיגיהן כריזמטיים ובעלי אינטליגנציה רגשית וחברתית המאפשרת להם להנהיג את התנועות המשולבות המורכבות למרות כל האנרכיה האירגונית הכרוכה בתהליך הפעלתן. מדובר בסוג חדש של מפלגות פוליטיות, שיש סיכוי שלא תהיינה נגועות במארת יחסי "הון-שלטון". סביר שנציגים שייבחרו מטעמן לפרלמנטים לא יהפכו ללוביסטים של אינטרסים של תאגידי-על מקומיים-אזוריים-גלובליים.
  

אלכסיס ציפראס. סגנון מנהיגות חדש
  
במקביל לתהליכים אלה באירופה, הולך ומתעצם בעולם גוש נגדי - יצרני בעיקרו - הקורא תיגר על תבנית הכלכלה הנאו-ליברלית, שבמהותה מבוססת על הון ושירותים. גוש זה כולל את מדינות ה-Brics (ברזיל, רוסיה, הודו, סין), בצירוף דרום אפריקה ואולי גם תורכיה, אינדונזיה ואחרות בעתיד.
  
המנהיג הדומיננטי של גוש מתהווה זה הוא ולדימיר פוטין (דובר הגרמנית) הפועל בסימביוזה אוקסימורונית עם מרקל (דוברת הרוסית שגדלה במזרח גרמניה).
מדינות התרבויות העתיקות במזרח הים התיכון - יוון בראשית ציפראס ומצרים בראשות סיסי - עשויות להצטרף לגוש זה. אין לשלול שיתופי פעולה גם עם איראן שהיא אומת התרבות הפרסית העתיקה. זאת, לאחר ההסדר הגרעיני ופתיחת אפשרות לפעילות כלכלית אדירה בשווקיה. תורכיה היא מצטרפת פוטנציאלית.
בעתיד עוד עשוי להתברר שציפראס ויוון סימנו דרך לרבים בדבר השינוי הנחוץ בכלכלה הגלובלית: החזרת הכוח מן התאגידים למדינות, דמוקרטיזציה של הכלכלה והחלשת כוחם של המוסדות הפיננסיים העולמיים.
  
נכתב בתאריך
13/7/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו