האם החזון האישי להגיע לארנק תפוח יכול להוות מבוע ליצירת דברי אמת קיבוציים ואוניברסליים?
צפיתי בסרט "שיח לוחמים – הסלילים הגנוזים" ונזכרתי. היינו אז צעירים בראשית דרכנו הקיבוצית והמקצועית, אמרנו אמירות משמעותיות לעצמנו ולאחרים החיים יחד אתנו. כאשר הספר הודפס ותורגם לשפות רבות הוא הכה גלים בשיח הציבורי ובחוגים רבים ראו בו מרכיב רוחני חיוני ותורם.
עובדה זאת הפתיעה רבים. והרי מי שיודע כיצד התנהלו השיחות בקיבוצים, איזה אגביות אפיינה אותם. המשתתפים דיברו מנהמת ליבם, מבלי להכין את עצמם לשיחות בהן הם השתתפו. מהו סוד הישארותם של הגיגים מגומגמים אלה בזיכרון הקולקטיבי, עד כדי יצירת הסרט ארבעים ושבע שנים מאז שהושמעו והוקלטו?
שיח לוחמים. הדברים נאמרו כבדרך אגב
הסיבות כמעט מובנות מאליהן. לצד החיבור בין החרדה של תקופת ההמתנה לניצחון "הניסי" במלחמת ששת הימים בה רבע מבין הנופלים היו בני וחברי קיבוצים, היה בשיחות אלה גמגום של אמת אישית שלא נאמרה כדי לפרסם את הדוברים ולהאדיר את שמם. הדברים נאמרו כאילו בדרך אגב כפי שמשיח אדם לחברו מהרהורי ליבו. נשבה מהדוברים אמת פנימית הנובעת מאמונה מוצקה בעולם ערכים שההגשמה בקיבוץ עמדה במרכזו. הדוברים סיפרו את סיפורי המלחמה שלהם על הרקע של עולם ערכים מוצק אותו ספגו במהלך חינוכם בבית הספר הקיבוצי ובחיי הקיבוץ כאנשים צעירים בראשית דרכם.
היה לדוברים חזון, הייתה להם דרך. החזון והדרך בה בחרו ללכת יצרה את האמת הפנימית בה נאמרו הדברים.
האם נשאר בנו עדיין שמץ מהחזון? האם לא אבדה לנו הדרך?
האם החזון האישי להגיע לארנק מלא יותר ובית מפואר יותר יכולים גם הם להוות מבוע ליצירת דברי אמת קיבוציים ואוניברסליים שתוקפם יישאר למשך שנים רבות?
והשאלה ניצב במלוא עוצמתה והתשובה מתקשה לבקוע.
נו גדעון אל תיתמם
מי זה עדי ומאיפה הידע מה אני מבקש? - גדעון שפירא
גדעון שפירא
מה יותר פשוט מללכת לקיבוץ הסמוך ולראות את האמת? אני אסביר לך גדעון : אתה בחסות אידיאולוגית מנשל את כל בני גילך , רק בשביל שאחרי שיגמר להם הכוח דור הבנים (במקום המשפחה שלך ) ישייך לעצמו דירות בזול כי רצית להיות נחמד לכולם ומשפחתך תישאר עם פחות דירה ופחות יכולת כלכלית. גם אצלכם מציעים 400 אלף לדירה שעולה 1.5 מליון? בעיר מישהו היה מסכים להצעה כזו? חבל שאתם מבזבזים שם את הזמן, שיוך דירות ובן ממשיך זה הדבר הכי הוגן שיש ,ואם אתה מצפה להצלה מחלופת האגודה , ההצלה לא תבוא רק מחיר הקרקע יעלה וכולם ישלמו יותר. אגב אתם יכולים לבצע שיוך קנייני ולסיים אותו מתי שתרצו (עדיף עכשיו) גם ככה זה יקח מספר שנים , לא יעזור לך כלום זה הדרך היחידה לא להסתבך .
בלוף ה"פריחה שקמלה" - גדעון שפירא
אבישי תתעורר, צא מהבלופים העצמיים שלך. גם קיבוצך מלא באנשים שראו את עצמם מקופחים בתחומים אין קץ. גם בקיבוצך, מן הסתם, היו הורים הנמקים מאי יכולת לעזור לבניהם. ידידות וטוב לב לא היו מעולם סימן ההיכר העיקרי של השיתופיות (מה זה?). תמיד היה פער בין "יקיר הארגון" לחבר הפשוט, אפילו בועדות הקיבוציות. להלן דברים שכתבת בעצמך על זכויות היתר שלך וחבריך המיוחסים:
"זרימה פנימית בלתי נראית, המכתיבה את הפרופורציה שבין הרצון להקפיד על שמירת הכללים המוסכמים, לבין הנכונות של מוסדות הקיבוץ לחרוג מהחלטות קיימות" (סוף ציטוט מאבישי).
עמוס עוז כתב פעם כי: "השותפות בין בלתי שווים מסולפת מיסודה"! אף אחד לא חשד בכם מעולם, כי תענוגות העולם רחוקים מכם. חבריכם בעבר שסילקו אתכם מהשלטון לבסוף, לא עשו זאת על מנת לרדוף אחר ארנק הכסף, אלא לסלק מעל פניהם את הסילוף שכפיתם עליהם. הם לא הפכו לבנקאים אמריקאים, אלא ממשיכים ברובם לעבוד ביושר כמקודם.
אחרוני החולמים ממשיכים לחלום....