עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קצרים על הקיבוץ (22) - הקיבוץ, הסיפור שאינו נגמר (?)

הסרט "הסיפור שאינו נגמר" מתאר את מסעו של אטריו, בן שבט "ירוקי העור", להציל את ארץ פנטסיה מפני החידלון, או הלא כלום, המשתלט עליה ומפורר אותה.
  
מאז המהפך של 77, הסיפור של כל מזכיר קיבוץ או מנהל קהילה - הוא בעיני סיפורו של אטריו.
  
עד שנות ה-70 הייתה השקפת העולם הסוציאליסטית שלטת בארץ ובחלק גדול של העולם. צורת החיים הקיבוצית הייתה היהלום שבכתר, צורת חיים המקיימת באופן מיטבי את ערכי השיתוף והשוויון, מיני מדינת רווחה. חבר קיבוץ שיצא מקיבוצו שמע אמירות שהיו בהלימה מלאה לצורת חייו וחיזקו אותו בבחירתו בה.
  
החל מסוף שנות ה-70 חל מהפך תודעתי בעולם ובארץ וצורת החשיבה הניאו ליבראלית השתלטה. כוחות השוק, האינדיבידואל, חופש הפרט, ההגשמה העצמית - כולם הפכו חשובים יותר מבניית חברה צודקת.
  
גם בקיבוצים ש"החזיקו מעמד" ו"לא השתנו", מושפעים החברים מהשיח ההגמוני - ומאמצים דפוסי חשיבה ומונחים הזרים לצורת חיינו, במודע ושלא במודע.
  
השיח הניאו ליבראלי הוא שיח מפרק חברה. הפרט הוא הריבון, החברה מורכבת מפרודות פרודות שמקיימות ביניהן קשר מינימאלי חיוני בלבד. "קולקטיב" הוא מילה גסה.
  
בלשון הסרט - השקפת העולם הניאו ליבראלית, המפרקת, המפוררת, היא החידלון.
  
האם השתלטות החידלון הוא תהליך טבעי שצריך להיכנע לו? האם מותר לנו להיכנע לו?
  
מהן הדרכים הקיימות בארץ הפנטזיה שלנו, בקיבוצים, שיסייעו לנו למנוע את השתלטות החידלון? שיעזרו לנו להזכיר לחברים שהיחד יש בו המון יתרונות?
לטעמי, יש דרך אחת מרכזית , אשר כמו הדרכים שעמדו בפני אטריו, מאתגרת וסיזיפית.
  
הליכה בדרך זו דורשת, כמו בפנטזיה, אופטימיות בלתי מתפשרת, כזו שיכולה להיתפש כנאיביות ובעיני אחדים – אפילו כטיפשות. אבל היה כבר מי שאמר שנאיביות היא כוח. תקווה - היא ודאי כוח משמעותי.
  
דרך זו כוללת דיבור, דיבור, דיבור ודיבור... ואז עוד קצת דיבור.
  
דיבור של הנהגות הקיבוצים בתוכן ועם החברים. דיבור של קבוצות שונות של חברים. דיבור עם צעירי הקיבוץ. דיבור עם נערי הקיבוץ. דיבור עם חברים מקיבוצים אחרים. דיבור עם שותפים רעיוניים שמחוץ לקיבוץ.
  
הקיבוץ הוא אתגר הדורש התמודדות אינסופית, בנית הסכמות אינסופית, שיח אינסופי.
  
ברגע שנוותר ונפסיק לתחזק את היחד, החידלון יחדור ויפורר.
  
כמזכירים - אין לנו פריבילגיה להתייאש, להפסיק את פעולות התחזוקה.
  
יוזמה למפגשים קבועים בין החברים, המייצרים היכרות, בונים אמון הדדי שוב ושוב, ליבון, הבהרה, לימוד משותף, הבנות משותפות והסכמות - הם הדרך לבנות חברה בריאה ותוססת, עם חברים מעורבים ומחוברים.
  
מאיה שפיר, רכזת המטה השיתופי בתנועות הקיבוציות
  
נכתב בתאריך
7/7/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו