עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות / ילדי חוץ

  
ילדי חוץ
ילדי חוץ בקיבוץ לא היו ילדים חורגים. לרבים מהם יש זיכרונות טובים וגעגועים נעימים. אנחנו קלטנו אותם באופן הכי חם. הם היו כמונו, לא נבדלו בכלום. גם כיום, עד היום, אחרי כל השנים - עשורים - אני שומע מפי אחדים מהם את שבחי הקיבוץ. היו חריגים. היו יוצאים מן הכלל. לא משום שהם באו מהחוץ ולא בגלל שהם לא נולדו בקיבוץ. חריגים ויוצאים מהכלל היו גם בני קיבוץ ובנותיו. באמירה סתמית, מכלילה, מהשפה ולחוץ, אפשר להגיד דברים רבים לא נכונים ולא מדויקים על הקיבוץ, אשר יותר מאשר הם חוטאים לאמת הם מתחזים לה.
  
חברים טובים
הם היו חברי ילדות ונשארו חברים גם בבגרותם. החיים הפליגו אותם - איש למרחקיו - אל שני סוגים של חופי מבטחים. אחד אל הדת, אחד אל הרפואה. שונים זה מזה תכלית שינוי, כל אחד מהם מצא את מקומו בעולם. כשהם נפגשים כל אחד מהם מספר לחברו על עולמו ומלואו. שניהם שלמים עם הבחירה שלהם את המקום בחיים שאותו ייעדו לעצמם. המכנה המשותף שלהם, בני קיבוץ, מהווה בסיס איתן לחברותם, מזין את השיחות שלהם, מפרנס עד היום את הזיכרונות ואת הגעגועים שלהם. שניהם עזבו את הקיבוץ זמן קצר לאחר השחרור מהצבא. הקיבוץ לא עזב אותם מעולם, לא יעזוב לעולם.,
  
זריחה
את רוב הבקרים שכחתי זה מכבר, אבל את הבוקר ההוא, שבו השכמנו לראות את הזריחה, אני זוכר. ידענו למה לצפות, שהרי זריחת השמש ודאית כמו שקיעתה. אם שקעה אתמול, ודאי תזרח היום. ובכל זאת - היא הפתיעה להפליא. עמדנו משתאים נוכח מעשה הבריאה השקט הזה, שבו השמש נגעה בעינינו את נגיעותיה העדינות ביותר, בכריותיהן של הרכות באצבעותיה, נגיעה כתומה - דקה, ראשונית, עמומה. היה משהו מרגיע במראה הזה, שבו נגלה לעינינו הטבע במלוא יפעתו. והעולם נראה, בראשונה, מקום ששום דבר רע או מכוער לא יוכל ליפי השכמתה של השמש.
  
המועמדים שלא ייבחרו
המועמדים שלא ייבחרו, לא מפסיקים להיות ראויים לבחירה. הם לא יפסידו. החשיפה תיטיב עמם ותועיל להם. הם ייצאו מההתמודדות נשכרים. אני יודע עליהם הרבה יותר מאשר ידעתי, אם בכלל, לפני ההתמודדות על התפקיד. אני יודע שלא מחלקים פרסי ניחומים, אבל אין צורך, אין סיבה. אני מאמין כי אף לא אחד יחוש, כשלא ייבחר, כמי שזקוק להם.
  
אסיפה
מול לוח המודעות הכמעט ריק היא עמדה וחיפשה את שעת תחילתה של האסיפה. אולי אתה יודע באיזו שעה האסיפה, שאלה אותי. מצטער, השבתי. אני לא מהקיבוץ הזה. לא חשוב, היא אמרה. התקרבתי וקראתי: האסיפה נדחתה. היא נאנחה ואמרה, ככה זה, בהתחלה דוחים ואחר כך מוותרים, בסוף מבטלים בכלל.
  
דני
הוא לא דני אבל כך הוא מציג עצמו, כדי לא להיפסל על הסף בהגשת מועמדויות לתפקידים שונים. הוא צעיר ערבי, משכיל, שאומר שהדבר שהכי כיף בחיים זה ללמוד ולהתקדם. סייעתי לו במשהו קטן כדי לעקוף את אחד המכשולים בדרכו, משתף פעולה עם התחזותו למי שהוא אינו, דני. הלוואי שיום יבוא והוא יוכל להיחשף בשמו האמתי, גאה בזהותו.
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
1/7/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו