עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (79)

הזכות להיות קיים (מדינה שאינה מכירה בעצמה: רשימה שלישית)
     

אתה ילד של היקום, לא פחות מן העצים והכוכבים; יש לך הזכות להיות פה.  - דזידרטה

,  
מישהו פעם אמר לי: יש דברים שצריך להגיד גם אם הם ידועים. מאז אני אומר למאור בני האהוב שאני אוהב אותו וגאה בו שוב ושוב. וגם זאת: שהוא ילד נבון ונדיב, ושאינו חייב להצדיק את עצמו לשום אדם כי יש לו זכות לחיות פה כמו כולנו, והוא אינו זקוק לשום הצדקה לכך, ושמי שזה לא מוצא חן בעיניו זו בעיה שלו.
אולי כך גם צריך לדבר אל ישראל ועליה? אולי אנחנו צריכים לומר לישראל עוד ועוד שיש לה זכות קיום ושהיא לא צריכה שום הצדקה? אבל לא: היא חשה צורך בהצדקה. מדוע היא חשה צורך זה? אולי בגלל שמאשימים אותנו בכל מיני עוולות. אבל לא: אם עשית עוול הדבר הנכון הוא לעשות הוא לבקש סליחה ולהביע צער ולפעמים גם נכונות לפצות, לא להצדיק את מה שעשית, ובטח שלא להצדיק את עצם קיומך...
  
שאלת הצדקת זכות הקיום של מדינה מניחה שיש קריטריון לקבוע לאיזו מדינה יש זכות קיום ולאיזו אין. לרעיון הזה יש שם: פונדמנטליזם. זהו הרעיון שיש למדינה ייעוד קוסמי, דטרמיניסטי, שהוא מעל לרצונות ולאמונות של כולנו. אם המדינה רתומה לייעודה אז יש לה זכות קיום ואם לא אז לא. יש פה גם רעיון נוסף: אם יש למדינה זכות קיום אז היא מוצדקת בכל. הרעיון שהמדינה מוצדקת בכל גם לו יש שם: פשיזם. המורה שלי, יוסף אגסי אומר שמי ששואל מהי זכות הקיום של מדינה זו או אחרת - לא משנה מה תשובתו - הוא מיד נעשה פשיסט או פונדמנטליסט, גם אם בכלל לא נתכוון לכך.
  
הראשונים שהעלו את שאלת הצדקת זכות קיומה של ישראל על סדר היום הן הישראלי והן העולמי היו המתנחלים. הם אמרו, דין אלקנה כדין תל אביב. בכך הם התכוונו לומר, ממש כשם שאין לפקפק בזכות קיומה של ישראל בתוך גבולותיה, כך אין לפקפק בזכות התנחלותה גם מחוץ להם. אלא שבעולם לקחו את זה ההיפך: ממש כשם שניתן לפקפק בזכות התנחלותה של ישראל מחוץ לגבולותיה, כך ניתן לפקפק בזכות קיומה גם בתוכם. אך המתנחלים הרי אינם מכירים בישראל ממילא: בעצם זה שהם מתכחשים להבחנה בין מה שבתוך גבולות המדינה לבין מה שמחוץ להם, הם מתכחשים לתוקפם של הגבולות, וממילא גם לתוקפו של החוק הישראלי, וממילא לריבונות ישראל. יש להם הצדקה לכך: הרוצים בחורבננו, הם אומרים, אינם מבחינים בין אלקנה לתל אביב: מדוע נבחין ביניהן אנו? במילים אחרות, השקפה מדינית היא נכונה אם הרוצים בחורבננו דוגלים בה. אני יודע: זה מצמרר.
  
לכן ברור שמה שנחוץ אינו זה, שנגיד שקיומנו מוצדק. מה שנחוץ הוא, ראשית, שנכיר בכך שאנו קיימים, ושנית, שנחדל להצטדק. במערכת הבחירות האחרונה הייתה לאחת המפלגות סיסמה: מפסיקים להתנצל. זה היה כל כך מוזר, כאילו אי פעם התחלנו להתנצל. היה צריך לומר: מפסיקים להצטדק! להתנצל - כן, והרבה, כמה שיותר, גם כשאינך בטוח שיש על מה. להצטדק - רק בבית המשפט, ששם זה בדיוק הדבר שנדרש.
   
אבל אבוי לי: אני נואם וחוצב להבות, ואיני יודע אל מי! ניחא: אדבר אליך, מאור. אתה שומע? זכותך להיות קיים, ואיש אינו יכול לאסור זאת עליך או לדרוש ממך כי תצדיק זאת, גם לא אני. במידה שיש לי איזושהי סמכות, הריני מצווה עליך זאת: לעולם אל תצדיק את זכותך להיות קיים: לעולם! מי שעושה כך חושב שהוא עוזר לאטום את תיבת פנדורה, אבל באמת הוא זה שפותח אותה. אם מישהו אי פעם ישאל אותך מהי זכותך להתקיים, תצחק לו בפנים בצחוק גדול, ואם תרצה תוסיף גם בנימה היתולית, אבא ואמא שלי אוהבים אותי. ואז אולי תוכל ללמד את כל העם היושב בציון לדבר כך אף הוא.
  
נכתב בתאריך
24/6/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו