עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות / בגדי עבודה ובגדי שבת

בגדי עבודה ובגדי שבת
יותר מאשר הבגד עושה את האדם - עושה אותו הדימוי שלו, האופן שבו הוא נתפס על ידי הזולת. אין כמו "הקיבוץ של פעם" להמחיש זאת. ההבחנה בין מי שלבושים בבגדי עבודה לבין מי שלבושים בבגדי שבת, גם ואולי בעיקר בשעות העבודה, הייתה (עודנה?) הבחנה חותכת - לא אחת היא הייתה שגויה במתכוון, כדי לתייג ולאפיין. כיום, ודאי בקיבוצים המופרטים, נראים יותר ויותר אנשים בבגדי שבת גם בשעות היום. הסיבה פשוטה: אלה בגדי העבודה שלהם. במקביל לשינויים שונים, קטנים, שחולל השינוי הגדול בקיבוץ - שינוי מתכונת ואורח החיים - חל גם שינוי בלבוש. זה לא שינוי אופנתי. זה לא שינוי עונתי (אופנה היא עונה משתנה של טעם). זה שינוי פנימי של מי ששוב לא חשים עצמם נעוצי-עיניים בשעות העבודה, כאשר הם "מסתובבים" בבגדי שבת גם בסתם יום של חול בכלל ובשעות האור בפרט.
  
בטרם הכרעה
הרוב היחסי קובע אבל רק הרוב המוחלט מכריע. באחד הקיבוצים השיתופיים הושג באחרונה רוב בהצבעה על מודל השינוי המתון שהוצע. מעתה ואילך, כצפוי וכמשוער, יינטש מאבק, מוצדק ולגיטימי, שעיקרו ניסיונות לשכנע את כמה עשרות החברות והחברים שהקולות שלהם חסרו לאישור המודל בהצבעה הראשונה. סביר להניח, כי במקביל יימשכו ניסיונות הבלימה. החודשים הבאים יהיו טעונים במתח המובנה בין האינטרסים המנוגדים של שני המחנות. אילו הייתה לי זכות הצבעה אני יודע בעד מה ובעד מי הייתי מצביע (רמז דק כעובי חדק הפיל: בניגוד לערכי השיתוף והשוויון שעליהם גדלתי ואשר גם כיום אני חש שהם צודקים ואנושיים יותר מכל חלופותיהם, וזאת רק בשל חוסר התוחלת שבניסיון למנוע שינוי, אשר הרוב רוצה בו) אבל מאחר שאין לי זכות כזאת, אני מבקש לממש את זכות הדיבור: ברקע הוויכוח מובלעת ההבנה, גם של המתנגדים לשינוי, כי גם אם יידרשו עוד הצבעות אחדות עד להשגת הרוב הדרוש, המספיק - המודל יאושר. השינוי יתבצע. ובכל זאת, נראה כי אין בכוחה של ההבנה הזו, המשותפת לכול, לקצר תהליכים ולמנוע את המחיר הבלתי נמנע שתגבה מלחמת ההתשה של מי שעדיין מתנגדים לשינוי עד שישנו את דעתם. גם את הדרך הזרועה קוצים קשה לעקוף. מתברר כי אין דרך למנוע את דקירתם. בהצלחה.
  
בדרך אל ההפרטה
קיבוצים שמתקיים בהם שיח של שינוי, קל וחומר תהליך של שינוי, יכולים לא ליפול אל בורות שקיבוצים אחרים חפרו ונפלו בהם לפני שקמו מחדש על רגליהם. הם יכולים ללמוד מהניסיון המר של אחרים ומהתהליך, ארוך ומיותר בחלקו, שהם עוברים בדרך אל ההפרטה. זה לא קורה. אולי משום שאין באמת דרך למנוע מאנשים להירטב כשהולכים בין הטיפות או להיכוות כשמנסים להימלט מהגצים.
 
עיניים יחפות
- רואים שהעיניים שלך יחפות.
- איך אתה יודע?
- רואים את כל מה ואת כל מי שדקרו לך.
- אבל היו גם ליטופים.
- נכון, אבל אז עינייך היו עצומות.
  
שורה תחתונה
היא לא מאמי שלך, נשמה. היא לא חיית המחמד שלך, כפרה. אתה מבין את זה, אחי?
  
מתוך הזמן הירוק

הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
23/6/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו