עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כדי שההרחבה לא תהפוך להחרבה
  
ההבדל בין סכסוכים שנגמרים טוב לאלה שנגמרים רע איננו בהכרח עומק הסכסוך אלא קיום או היעדר רצון טוב להתפשר
  
לפני כשבועיים הגיעה לבית קמה דוקטורנטית מאוניברסיטת חיפה שביקשה להיפגש אתי. היא הגיעה בשעה שלוש אחר הצהריים. ישבנו על ספסל ליד המרכולית וצפינו בילדים המנסים לשווא לשכנע את ורדה להכניס אותם לפני ארבע. תחום ההתמחות של כנרת (זה שמה) הוא "גישור וניהול סכסוכים בקהילה" ונושא הדוקטורט שלה הוא "המרחב הכפרי בעידן של שינויים – סכסוכים הנובעים מהתמורות והערכת הגישות להתמודדות עימם".
  
בהכשרתי האקדמית אני היסטוריון ובדרך כלל אני אלרגי למדעי החברה. כל מה שאני יודע על "גישור וניהול סכסוכים בקהילה" נובע מניסיון אישי. כנרת שאלה אותי מה שרבים אחרים כבר שאלו ועדיין שואלים: איך זה הצליח לכם? למה בבית קמה חברי הקיבוץ אינם מכנים את ההרחבה "החרבה" ואנשי ההרחבה לא פנו למשרד הפנים בבקשה להכיר בהם כיישוב נפרד? מה אתם עושים שונה מאחרים? נתתי לה שלל דוגמאות, החל מההחלטות הראשונות – לא להשאיר שדה מעובד בין הקיבוץ וההרחבה, לפרק את הגדר ולבנות גדר חדשה שההרחבה בתוכה, המשך בהחלטות כמו לא לגבות מס קהילה מהמשתכנים הראשונים שנכנסו לבתיהם בהרחבה כל עוד לא הוקמו מוסדות האגודה ולהשכיר את מבני החינוך לאגודה בשקל לשנה וכלה בקונפליקט החמור ביותר בקהילת בית קמה בשנים האחרונות - המחלוקת על ה"תשליך" בבריכת השחייה ביום כיפור.
  
בדרך היו גם דוגמאות נוספות – הפשרה בנושא בית הכנסת, ההסדר לגבי שימוש של האגודה במועדון ובחדר האוכל תמורת סכום שנתי קבוע ללא התחשבנות, הסדר דומה לגבי הובלות ועבודות שונות המבוצעות ע"י צוות הנוי עבור ועדת תרבות ומחלוקות בענייני מים ותקשורת, שנפתרו באמצעות משא ומתן והגעה לפשרה.
בניסיון למצוא מכנה משותף בין הדוגמאות הרבות, הסברתי לכנרת את התיאוריה הבלתי-מקצועית שלי לגבי יישוב קונפליקטים - לא רק בין קבוצות שונות בקהילה, אלא גם בין שני אנשים, במשפחה, בעסקים ואפילו בין עמים ומדינות. ההבדל בין קונפליקטים שנגמרים טוב לקונפליקטים שנגמרים רע אינו נובע בהכרח מעומק הפערים או רמת הקושי. במקרים רבים, מה שעושה את ההבדל הוא קיומו או היעדרו של רצון טוב להגיע לפשרה. כשיש לשני הצדדים אינטרס משותף לקיים ביניהם מערכת יחסים טובה וחיובית, מוצאים את הפתרונות. כשהעימות הופך מתקלה מצערת למטרה – סביר להניח שהצעות לפתרון ייתקלו בסירוב.
  
לא כל המחלוקות בבית קמה מגיעות לוועד, לאסיפה, לקלפי או לפייסבוק. לפעמים הן נפתרות בווליום נמוך, הרחק מעיניו ואוזניו של הציבור. קחו לדוגמה את חג השבועות. לפני מספר שנים הציע אוהד עוזיאל רעיון מהפכני – לא לערוך תהלוכת כלים חקלאיים ברחבת הסילו או מגרש החנייה ולא להזמין את הקהל בסוף הטקס לראות קציר בשדה, אלא לקיים את החג כולו בשדה. בוועדת תרבות חשבנו שזה לא מעשי ולקח לנו כמה שנים להשתכנע. לפני שנתיים נחוג חג הביכורים לראשונה בשדה והתגובות היו נלהבות, אבל בשנה שעברה נפל עלינו שרב כבד, בנוסף לעקיצות דבורים, שבעקבותיהן פונו אנשים באמבולנס לבית החולים.
  
בעקבות זאת הועלתה השנה בוועדת תרבות הצעה להחזיר את טקס הביכורים לתוך הקיבוץ. הצוות הקבוע והמסור שמארגן כבר כמה שנים את חג השבועות בבית קמה התנגד להצעה הזו. לא התעמתנו, לא כופפנו ידיים ולא הבאנו את הנושא להצבעה בוועד. אחד מחברי צוות שבועות הוזמן לוועדת תרבות, שמע את חששותיהם של חברי הוועדה והבטיח לבדוק את הדברים ולדאוג לפתרונות. בסוף גם מזג האוויר עזר לנו. כשיש רצון טוב, גם קצת מזל לא מזיק.
  
נכתב בתאריך
22/6/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו