עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים / שיח לוחמים, כל התמונה
  
הסרט "שיח לוחמים הסרטים הגנוזים" חושף כמה פרשיות אפלות ממלחמת ששת הימים, שהצנזורה אסרה לפרסם בספר "שיח לוחמים". אברהם שפירא מיזרעאל, עורך הספר, מסביר מה גרם לו לשחרר את הסלילים ששמר במשך 45 שנה
  
על הספר "שיח לוחמים" הוטלו שתי צנזורות - חיצונית ופנימית. החיצונית, של צה"ל, שפסל 70% ויותר מן ההקלטות שכללו "חומרים רגישים". לא כאלו העלולות לפגוע, חלילה, בביטחון המדינה, אלא רגישות מבחינה תדמיתית ומוסרית. אלו הקלטות שסיפרו על ירי בשבויים, ביזה, גירוש מאורגן של אזרחים פלסטינים מבתיהם, תופעות שהיו במלחמות קודמות - השחרור וקדש - ואיכשהו סברנו שפסחו על מלחמת ששת הימים. אולי כי דחינו מעל פנינו כל מה שעלול היה להשבית את שמחת המנצחים, ששינו בתוך ששה ימים את מצב הצבירה שלהם מתחושה של שואה קרובה, לתחושה של מעצמה אזורית.
 
 שבויים במלחמת ששת הימים. דברים שהצנזורה לא רצתה להראות

הקלטה שנייה שצונזרה היא של השיחה שקיימו עורכי הספר עם לוחמים מתלמידי ישיבת מרכז הרב באוגוסט 1967. שיחה זו צונזרה מרצון, לא על-פי הוראה מלמעלה, בגלל הסממנים המשיחיים שהיו בה. דובר בה על פעמי גאולה, על האיבר הקטוע שהוחזר לגופה של ישראל הלא שלמה, דיבורים שלא תאמו את אופיו של הספר שעסק בתוגת המנצחים, לא בשירתם ושמחתם, בוודאי לא בתחושות המשיחיות שלהם. כמו הצנזור הצבאי, ביקשו עורכי שיח לוחמים להדחיק משהו לא רצוי. כך יצא הספר חסר משני הצדדים - "משמאל" ו"מימין". תוכן השיחה הזאת פורסם כעבור כשנה בגיליון שדמות ויש הרואים בה את ערש לידתו של גוש אמונים.
כעת, כמעט יובל לאחר הופעת "שיח לוחמים", מוקרן בבתי הקולנוע הסרט "שיח לוחמים, הסלילים הגנוזים" של הבמאית מור לושי, ובו מושמעות ההקלטות שנגנזו, הפעם בלי צנזורה, כשברקע צילומים מן המלחמה, או צילום פניהם של הדוברים מאז, המאזינים בכובד ראש לקולם הצעיר ומגיבים לדברים. סלילי ההקלטות הללו הפכו לסרט העשוי היטב. לושי הוציאה מים מן הסלע.
  
הניסיון להתייחס למה שמוצג בסרט מיד מעורר את המחשבה עד כמה התייחסות כזאת היא תלוית הקשר. לדבר היום על הוצאת שבויים להורג זה לא כמו לדבר על כך לפני חמישים שנה. הזמן שחלף הקהה מאוד את החושים. אחרי פיגועי התאומים; אחרי האוטובוסים המתפוצצים; אחרי שהרג אזרחים הפך לעניין שבהרגל במלחמות "העצימות הנמוכה" המתנהלות בין מדינות לארגונים לא מדינתיים; אחרי שקמו ארגונים שעושים יחסי ציבור מהוצאה להורג של בני ערובה בשידור חי, המבט על הרג השבויים והביזה שהיו לפני חמישים שנה מקבל ממד שונה. פרסום הדברים מיד לאחר שקרו היה יכול להכניס קצת פרופורציה לאופוריה שהייתה אז; לעבות את הדיון על הספר והאירועים שקרו.

שיח לוחמים. התלבטויות מלב המערכת הלוחמת
  
הסערה שלא פרצה
  
שמו של שיח לוחמים קשור בעיקר לשמו של פרופ' אברהם שפירא (פצ'י) מיזרעאל. הוא היה העורך והרוח החיה מאחורי הספר.
  
עשיית הסרט החזירה אותו, כשהוא בשערי העשור התשיעי לחייו, אל הימים ובעיקר הלילות של העבודה על הספר. הכל חי ומתועד בראשו. הוא יורה פרטים בזה אחר זה: על הראיונות, על הוויכוח הקשה עם הצנזור, על עזרתו, "הניסית" כדבריו, של מרדכי בר-און, קצין חינוך ראשי דאז, בחילוץ כמה קטעים חשובים מיד הצנזורה והכללתם בספר, על הסערה שהתחוללה עם הגעתו למדפים ועל העניין שגילו בו ראשי המדינה.
  
פצ'י ציפה שהסרט יחולל סערה ציבורית כמו הספר, מה שלא קרה: "מה שאומרים לי זה שהוא עלול להזיק לישראל כי יש שם דיבור של כמה דקות על פשעי מלחמה ושהוא חד צדדי, אבל לי אין היסוסים מההשלכות שיהיו לו ב-BDS ודומיו. בפרסום החומר אני מרגיש שמילאתי חובה תרבותית, אישית ונפשית ממדרגה ראשונה - להציב מראה מול פנינו. זה חשוב מכל נזק שעלול להיגרם לתדמית שלנו. עד כה אין הד לשימוש בזה לרעה".
  
חרף החשיבות שרואה פצ'י לפרסום החומר, ספק אם הוא היה רואה אור אלמלא הבמאית מור לושי שהתוודעה לנושא הסלילים הגנוזים בהרצאה של ד"ר אלון גן, שכתב עבודה על שיח לוחמים. לושי לא הרפתה מפצ'י, "ישבה" עליו שלושה חודשים עד שנעתר.
  
פצ'י: "באה אלי בחורה בת 30, מאוד אכפתית, ישבה אתי שעות ארוכות וגרמה לי לחשוב למי אני מעביר את החומר ... היא עבדה על הסרט עם הצוות שלה ארבע שנים במסירות שלא תתואר. הם מתכוונים להקים אתר אינטרנט של שיח לוחמים, עם קולות וצילומים של המשתתפים. מפעל גדול. במהלך העבודה על הסרט נוכחתי לדעת כמה הספר עדיין רלוונטי לדור הצעיר. הוא נמצא במכינות הקדם צבאיות, בספריות הגדודיות, צעירים רואים בו בבואה של עצמם, באים לדבר אתי עליו. ביפעת הקדישו את תיקון ליל שבועות לשיח לוחמים, עם דיונים שנמשכו עד ארבע בבוקר. בסוף החודש הסרט יוקרן ברמת יוחנן ויהיה יום עיון. כעת אנחנו עובדים על הוצאת מהדורה חדשה. אלמלא מור, החומר הזה היה נקבר ובאשמתי".
  
***
  
הופעת שיח לוחמים הפכה לאירוע מכונן. הוא הופץ במאה אלף עותקים, זכה לתרגומים רבים, נעשו עליו מחקרים, הוא הפך מוקד לדיונים ציבוריים של בעד ונגד ועכשיו הגיע הסרט. השאלה למה כל הבאז הזה? האם שיח דומה של חיילים קיבוצניקים שיקרה היום יחולל את אותה דרמה?
  
יריב בן אהרון מראש הנקרה, אחד מחברי המערכת, מסביר זאת בכך "שהדוברים בשיח לוחמים היו חברים בתנועה קיבוצית שהיוותה את חוט השדרה של צה"ל. ההתלבטויות באו מלב המערכת הלוחמת, מלב הפיקוד. זה מה שהעניק לספר את חשיבותו וייחודו".

אברהם שפירא. הפרסום הוא מילוי חובה תרבותי ומוסרית
  
מתוך הזמן הירוק
 
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
18/6/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו