עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות

הגניבות הרבות בקיבוצי האזור, יכולות לתת מענה לשאלה מה יש לחפש כיום בקיבוץ
  
קריאה בקפה

בבית קפה קטן, שכונתי, בשולחן זעיר, פינתי, היא ישבה וחייכה את חיוך השוקו-חם שלה. "זו לא את, זה אני", הוא אמר בקול חרוך, "אני מבינה, אמרה", וכך, באחת, הוסרה העננה האפורה ואת מקומה (בשמים שנפלו) תפס ענן שחור.
  
כוח המשיכה של הקיבוץ
כאשר חופרים - תרתי משמע - בתשתיות, ב"דמוגרפיה", ב"ההון האנושי", ב"כוח אדם", מגלים כי המכנה המשותף לכל אלה הוא בני אדם (ללא מירכאות כפולות), אשר בחרו, מרצון חופשי, לבוא, מי מעיר, מי ממושב ומי מיישוב קהילתי - לקיבוץ, כדי לבנות בו את ביתם ולגדל בו את ילדיהם. תנועת הבוחרים החופשיים בקיבוץ היא תופעת טבע - טבע האדם החופשי, הבוחר, המעדיף את הקהילה הקיבוצית, חרף כל פגמיה, על יתרונותיה וחסרונותיה, על כל חלופותיה.
  
גניבות
בזמן האחרון גואה גל גניבות בקיבוצי עמק המעיינות - דתיים וחילוניים כאחד. הגנבים יכולים לתת לא רק תשובה טובה אלא גם הוכחות מוחשיות לשאלה, מה יש לחפש כיום בקיבוץ.
  
"אה, קיבוץ? אז אתה כבוּל!"
נציגת השירות הציעה לי הצעת חבילה הכוללת גם טלוויזיה של החברה ולא רק את שירותי הסלולר שלה. כשאמרתי שאני מקיבוץ היא אמרה "אה, קיבוץ? אז אתה כבוּל". התפתחה שיחה קטנה, שבמהלכה הוכחתי לה, שאני לא כבול אלא חופשי ומשוחרר, ודאי יותר ממנה, אם למנות את סך כל האילוצים וההתחייבויות. בסוף השיחה היא הודתה, בקול דממה דקה (ככל שלדממה דקה יש קול) "אתה יודע מה? לפעמים דברים באמת לא כפי שאנחנו תופסים אותם בדימויים".
  
חולצה כחולה
לא ידעתי שהיא נותרה, חבויה בארון שממעטים לפתוח אותו, מקופלת, ריחנית, מעומלנת, נכונה לטקס. השרוך הלבן שהיה שזור בלולאותיה לא דהה עם השנים. אף שלא אלבש אותה עוד לעולם, חבל לי לוותר עליה. יחד עם שרווליה מקופלים בה זיכרונות וגעגועים לימים, שבהם צדק, שוויון, שיתוף, עזרה הדדית לא היו רק מלים, זנוחות ואבודות, במילון ששוב לא פותחים אותו אלא אבות מזון בתפריט הערכי.
  
הראשונה והאחרונה שלי
עישנתי אותה, ראשונה ואחרונה, בהיחבא. במקום המחבואים האולטימטיבי. לא כדי להרגיש את טעם הטבק הבוער אלא כדי לעבור על איסור, כדי לטעום את מתיקות החטא. זו הייתה סיגריה פשוטה, זולה, פושטית. אני לא זוכר את שמה. לפני שהבערתי בה אש מוללתי אותה, מייחל להתפוררותה בידי, כדי שלא תעמיד אותי במבחן, כדי שאעמוד בפיתוי. יצר החטא היה חזק ממני. הוא הכניע אותי. לקחתי שאיפה ארוכה, עמוקה, ממושכת וצברתי עשן. עד היום אני זוכר את צורת הלולאה שצייר, יפה להקסים, העשן שנשפתי אל תוך חלל השירותים. איזה יופי ארור, קיללתי בלבי, כשמעכתי אותה והשלכתי אותה אל תוך האסלה. ובי נשבעתי - שבועה שטרם הפרתי - שהראשונה שלי תהיה גם האחרונה.
  
מה לא ברור?
אני מסביר להם לאט וברור: כשאתם חוצים את קו השער, פנו ימינה וסעו, ישר-ישיר, לאורך כביש המערכת, עד שתגיעו למגדל שמירה ישן, ושם הכביש המתפתל מוביל אתכם שמאלה. ההסבר בהיר, אבל הביצוע כושל. הדרך אליי אמורה לארוך שלוש דקות בנסיעה אטית. לאחר שבע דקות אני שואל אותם איפה הם. הם בדיוק בנקודה שאליה כיוונתי אותם אבל בקיבוץ אחר.
  
מתוך הזמן הירוק
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
17/6/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו