עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים / שנינו ביחד וכל אחד לחוד

"שתי מדינות - ארץ אחת", יוזמה חדשה ישראלית-פלסטינית לפתרון הסכסוך, תושק בשבוע הבא בבית ג'אלה. מירון רפפורט ממובילי היוזמה, בא להסביר לחברי קיבוץ תמוז איך יקומו שתי מדינות בארץ משותפת
  
התקיעות במו"מ הישראלי פלסטיני, התחושה שפתרון שתי המדינות מתרחק, שהמקסימום שישראל תוכל להציע (מתווה קלינטון ודומיו) לא יספק את המינימום שרוצה ההנהגה הפלסטינית (ולהיפך); המשקעים שהותיר פינוי גוש קטיף, שהופך כל פינוי בגדה לקשה ומאיים, מוליד בקרב השמאל הישראלי הלא ממסדי ולא רק בו, ובקרב גורמים פלסטינים, חיפוש אחר פתרונות חלופיים, עיקרם פדרטיביים.
  
אחת היוזמות החמות היא זו שכותרתה "ביחד ולחוד: שתי מדינות ארץ אחת - אופק חדש לשלום ישראלי-פלסטיני", שתושק בקונגרס ישראלי פלסטיני בשבוע הבא, ב-11 ליוני, בבית ג'אלה.
  
בין מוביליה בצד הישראלי נמצא העיתונאי הוותיק מירון רפפורט, כיום עורך תכנית הטלוויזיה "עושים סדר" שבא לדבר על היוזמה בקיבוץ תמוז בבית שמש. עוד חוג בית בין החוגים שהוא וחבריו מקיימים.
  
בפגישה בקיבוץ תמוז נוכחים כעשרים חברים המתחלקים, לפי הכלל הצהלי, לשלושה: אוהדים ותומכים, סקרנים ותוהים, מסתייגים ודוחים.
ההחמצה של אוסלו
  
רפפורט מסביר את הרציונל: "באוסלו הוסכם על מתווה של שתי מדינות שגם שרון וגם נתניהו אימצו והוא זכה לרוב בציבור, אך מאז שהוסכם עליו - לפני 22 שנה - אנחנו הולכים ומתרחקים ממנו. פתרון שתי המדינות שנראה פשוט, לא מקדם אותנו אל הפיוס. הטענות הרווחות הן שזה הוחמץ בגלל סיטואציות פוליטיות, מנהיגים שהכזיבו, או משום שהעמים לא רוצים שלום.
  
לדעתנו, מה שהוחמץ בתהליך ההיפרדות, זו ההכרה שמדובר בארץ אחת, מבחינת המרחב והזיקה ההיסטורית. התנועה הציונית קמה על בסיס הקשר ההיסטורי לכל ארץ ישראל. אולי זאת לא דעת השמאל, אבל הרוב חש כך. גם זיקתם של הפלסטינים היא לישראל שבין הים לנהר. ההתעלמות מכך הביאה לכישלון המו"מ בשלושה תחומים: המתנחלים, הפליטים וירושלים.
  
בעניין המתנחלים, פינוי של 200 אלף אנשים אינו אפשרי אחרי כ"כ הרבה שנים וגם בגלל הזיקה לארץ.
  
בעניין הפליטים הפלסטינים, גם ערפאת וגם ביילין חטאו באמירה שבסוף נסתדר עם זה. לפלסטינים זהו עניין מהותי ביותר. הם עצבו את זהותם סביב הנושא הזה. פתרון לא יהיה יציב בלי ישוב הבעיה הזאת.
  
באשר לירושלים, ראיתי את מפת יוזמת ז'נבה בנושא: ירושלים כולה גשרים ומנהרות, כשבעיר בעתיקה, באורח פלא, מוצע ניהול משותף בחסות אירופית. ירושלים היא רקמה אחת, לא ניתן לסמן גבול מדיני.
  
שתי מדינות במרחב משותף
  
הפתרון צריך לבוא מראיית המרחב כמשותף. אין פירוש הדבר מדינה אחת, זה רעיון לא טוב ולא פרקטי. אנחנו דבקים בפתרון שתי המדינות, אך בשונה מז'נבה ואוסלו, אנחנו מתבססים על מרחב משותף, עם מוסדות משותפים, וירושלים כעיר משותפת. אנחנו מדברים על משהו הדומה לאיחוד האירופי שיצר באמצעות מרחב משותף שלום יציב באירופה. אנחנו דנים בשתי מדינות על בסיס גבולות 1967, עם גבולות פתוחים. כ"א יוכל להחליט באיזו מהן לחיות, אבל בתהליך מדורג. המתנחלים לא יצטרכו להתפנות ויחיו תחת החוק הפלסטיני; כמות של פלסטינים תוכל לחיות בישראל כמענה מסוים לבעיית הפליטים, אנו מדברים על 5% מכלל תושבי ישראל. אם ייוצר אמון, הכמות תוכל לגדול. בעניין הפליטים אין כוונה לתקן עוול בעוול, או בחזרת הפליטים לבתיהם. איננו מפנים אנשים מהבתים - לא בהתנחלויות ולא בישראל של 1967. למדינה הפלסטינית יהיה חוק שבות כמו ליהודים.
מירון רפפורט. צימאון לרעיונות חדשים (צילום: מיכאל לינדנבאום)
  
אנשיי פת"ח שותפים ליוזמה
  
שותפינו בצד הפלסטיני הם בעיקר אנשי פת"ח, חלקם מנהיגי אסירים לשעבר, שמעמדם בכיר. נפגשנו עם אבו עלא וכדורה פארס ועם הנשיא ריבלין שמדבר כעת על פדרציה עם גבולות פתוחים, אולי בהשפעתנו. נפגשנו עם גורמים בעבודה ועם ח"כ איימן עודה, יש ליוזמה תומכים בקרב החרדים והמתנחלים, היא שוברת מסגרות. שותפים להובלתה המשורר אליעז כהן מכפר עציון, שמואל פריימן מבית"ר עלית, פרופ' אורן יפתחאל, ד"ר תאבט אבו ראס, ניר ברעם, ד"ר מירב אלוש, אבי דבוש ועוד.
  
הפערים הכלכליים בין החברות הם אחד המכשולים בדרך לשיתוף. נצטרך להתמודד עם זה במסגרת מוסדות משותפים, בבניית רשת סוציאלית, יצירת מענקי איזון וכלים אחרים. בעיה דומה היתה עם איחוד גרמניה. כיום הפערים בין המזרח למערב הצטמצמו דרמטית. עניינים כמו בנק מרכזי ומטבע משותף השארנו להמשך התהליך.
  
הדרך לשתי מדינות היא על ידי שיתוף ולא הפרדה. אנחנו מנסים ללכת מלמטה למעלה, דרך הקהילות. זה יומרני, זה לוקח זמן, אבל זאת דרכנו. במודל הזה יש פתח לחיבור עם ירדן, אבל אנחנו עוד לא שם.
  
האתגר הגדול ביותר הוא הפחד. מצד שני בבתי חולים מטפלים בנו רופאים ערבים שאולי מי ממשפחתם נפגע בסכסוך, כך שיש צד שני למטבע. מצאנו שיש צמא גדול לרעיונות חדשים. אנשים מבינים שהדרך הנוכחית הובילה למבוי סתום." עד כאן רפפורט.
  
היוזמה, שברוח התקופה צמחה מלמטה מותירה כמה שאלות שעלו בדיון:
מה יקרה אם יהיה עימות בין מתנחלים, נוער הגבעות למשל, לפלסטינים, או חלילה, פיגוע?
אם עניין הפליטים הוא נושא אקוטי עבור הפלסטינים, האם הם יסתפקו בפרורי שיבה?
באירופה אין אידיליה במקומות רב-דתיים: לא בבלקן ולא עם המוסלמים בצרפת. ההשוואה מסובכת.
איך יפעלו שני מוקדי כוח - צבא משטרה, מג"ב בארץ אחת?
  
יוזמה זו ואחרות מלמדות על כמיהה בחלקים של שני הציבורים, לפתרון. בעידן הרשתות החברתיות יוזמות כאלה יכולות להדהד ולהשפיע. בבוקה ומבולקה שמסביב, כשהארצות השכנות שקועות במשברים ומתפוררות, נראה שהפלסטינים והישראלים נשארו רק עם עצמם. אולי, כשהם לגמרי לבד, הם ימצאו סוף סוף את הדרך...
  
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
2/6/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו