עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קדימה במובן אחורה

למה תהליך הפיכתה של התנועה הקיבוצית מפורצת דרך ומובילה לנגררת ומחקה, מכונה "הליכה קדימה"
  
השנה חגגנו את ליל הסדר איש איש בחיק משפחתו. יוזמה של אחדים מחברי הקהילה לשוב ולקיים בבית קמה ליל סדר משותף לאחר הפסקה של תשע שנים לא הגיעה, בסופו של דבר, לשלב הביצוע. כדאי לדעת שבלא מעט קיבוצים, ובהם גם קיבוצים מופרטים, נהוג עדיין לערוך ליל סדר משותף. אינני יודע איזו הגדה נקראת כיום באותם קיבוצים המקיימים עדיין ליל סדר משותף. בבית קמה, כל עוד התקיים סדר משותף, נקראה בו הגדת הקיבוץ הארצי.
  
כחלק מתהליך ההליכה אחורה המתואר כהליכה קדימה, נוטים כיום רבים ללגלג על אותה הגדה ולזלזל בה, בעיקר בשל המחיקה המופגנת של המילה "אלוהים" בכל מקום אפשרי ("שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ואנו ניצלים מידם"). ודאי שיש בהגדת הקיבוץ הארצי חלקים הראויים לביקורת ושינוי ואף נעשו בה שינויים במהלך השנים, כמו, למשל, בנוסח של ארבע הקושיות שנתן ביטוי ללינה המשותפת ("שבכל הלילות אנו מסובים ילדים לחוד והורים לחוד"), אבל ליהודי חילוני שחוגג את פסח היא אומרת הרבה יותר מההגדה המסורתית, שחלקים רבים בה נקראים על-ידי החילונים כדקלום חסר פשר.
  
ליל הסדר וההגדה של פסח הם רק קטע אחד ממכלול רחב יותר של היחס ליהדות מצד אנשים המוגדרים או מגדירים את עצמם כחילונים. על-פי הגרסה המקובלת כיום ומופצת גם על-ידי אנשים הנחשבים בקיאים בנושא, התנועה החלוצית ובמיוחד התנועה הקיבוצית שאפו להתנתק לחלוטין מהעבר, לשרוף את הגשרים ולהתחיל הכל מחדש. נכון שכך הם דיברו, כתבו ואפילו שרו, אבל העובדות הן שהתרבות הישראלית היא המשך אורגני ולגיטימי של היהדות לדורותיה, לא פחות מהמהפכה של יוחנן בן זכאי ורבן גמליאל אחרי חורבן בית שני. גם הטענה שהתנועה הקיבוצית קפצה "מהתנ"ך לפלמ"ח" ודילגה על כל מה שבאמצע היא אומנם חרוז חביב, אבל לא אמת. הגדת הקיבוץ הארצי, הכוללת קטעים מההגדה המסורתית, לצד קטעים של חז"ל, פייטנים מימי הביניים ומשוררי ספרד, היא רק אחת ההוכחות לכך. התנועה הקיבוצית חידשה, רעננה ויצרה תכנים חדשים לראש השנה, סוכות, חנוכה, ט"ו בשבט, פורים, פסח, ל"ג בעומר ושבועות.
  
אז מה קורה היום לכל היצירה הנפלאה והעשירה הזאת? קורים שני דברים לא טובים, שעל שניהם ניתן לומר מה שכתבתי קודם לכן: "הליכה אחורה המתוארת כהליכה קדימה". האחד הוא תהליך הפיכתה של התנועה הקיבוצית מפורצת דרך ומובילה לנגררת ומחקה. מדובר לא רק בתחום התרבות, אלא גם בחינוך, יחסי עבודה, התיישבות, שירות משמעותי בצה"ל, פוליטיקה, תנועות נוער ועוד. השני הוא המעבר מקהילה שיתופית לאוסף של פרטים והתמעטותה של הפעילות המשותפת. שני התהליכים האלה קשורים זה בזה בקשרי גומלין כמו ביצה ותרנגולת. כדי לעשות דברים משמעותיים נדרש שיתוף פעולה.

שבועות בקיבוץ. מפריצת דרך תרבותית עברנו לחקיינות
  
בבית קמה, אולי דווקא מכיוון שאנחנו יישוב קהילתי ולא קיבוץ, יש חברים רבים שמחפשים דרכים להגביר את העשייה המשותפת ולא דרכים לברוח ממנה. זה בא לידי ביטוי בתחומים שונים וגם בתרבות. מסיבת חנוכה בבית קמה, כדוגמה, מבוססת על יצירה עצמית וכוחות מקומיים ולמעט הדלקת הנרות, שנמשכת כדקה, התוכן ברובו חילוני. כאשר אנחנו מקיימים פעילות תרבותית עצמית ופלורליסטית בבית קמה אנחנו משיגים שתי מטרות: מעשירים את חיי הקהילה ובו בזמן מוכיחים שיש בישראל אלטרנטיבות נוספות מלבד טקסים דתיים ותוכניות ריאליטי. סדר פסח משותף, שבו תיקרא הגדת הקיבוץ הארצי, יכול לשרת בדיוק אותן מטרות, אבל קשה לדעת איזה חלק מקהילת בית קמה בהרכבה הנוכחי מעוניין לקחת בו חלק.
   
  
נכתב בתאריך
26/5/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו