עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים
  
על מה שאפשר ללמוד מן האינפלציה במתמודדים על תפקיד מזכיר/ת התנועה ועל סיפור דחיית בקשתו של הדירניק מנשה קדישמן, שהלך בשבוע שעבר לעולמו, לקבל מקיבוצו יזרעאל יום אמנות שבועי
  
תפזורת
  
חמישה מתמודדים על תפקיד מזכיר/ת התנועה. לא שניים, לא שלושה כמו בעבר, הפעם רצים חמישה. מצד אחד יש בכך בשורה. מתברר שחרף הירידה במעמדם של הקיבוצים, חרף היותה של התנועה פחות משפיעה על חיי החברים, חרף העובדה שבפני חברים מוכשרים האופציות התעסוקתיות פתוחות היום יותר מאשר בעבר, התפקיד הזה עודנו מחוז חפץ. יש עליו יותר מתמודדים מאשר, למשל, על חברות בכנסת.
  
מצד שני, בריבוי המועמדים, שרצים כל אחד מטעם עצמו, לרוב לא כמייצגים של זרם או קבוצה, יש כדי ללמד על מצב התפזורת שבו נמצאת התנועה הקיבוצית, בעקבות תהליכי ההפרטה שעברה; בעקבות ירידת המרכיב הרעיוני משימתי שבה לטובת הרכיב האירגוני-אינטרסנטי. מזכירות תנועה כשדולה.
  
נראה כי לא מקרה הוא ששני מזכירי התנועה האחרונים הגיעו לתפקידם לאחר כהונה ארוכה כראשי מועצות אזוריות. רבים מחברי הקיבוצים רואים היום במזכיר התנועה מעין ראש מועצה ארצי, שתפקידו לסדר עניינים במשרדי הממשלה. זאת המיומנות הנדרשת, בזה הוא התאמן בתפקידו הקודם. אני נוטה להעריך שאם מי מראשי המועצה המכהנים כיום או שסיימו לאחרונה את כהונתם, היו מתמודדים לתפקיד מזכיר התנועה, סיכוייהם להיבחר היו גדולים.
  
מבחינה זאת הבחירות למזכיר/ת התנועה נעשו די דומות לבחירות לכנסות האחרונות: אנשים מקימים מפלגות מטעם עצמם, מנסחים מצע קליל שהוא תולדה של סקרי דעת קהל ואצים-רצים לבחירות. כמעט כמו להרכיב קבוצת כדורסל מסחרית. קונים כוכבים. זה לא אומר שלמתמודדים אין השקפת עולם או שהם נעדרי אידיאולוגיה, יש להם מן הסתם, אך בדרך כלל זהו הדבר השולי בדיון.
  
חמישה מועמדים זה גודש של פלאיירים, נדנודים טלפוניים, מסעות מה יפיתי של המועמדים, רשימות תומכים שאותי, למען האמת מבלבלות, אם אני מוצא שבאותו מועמד תומכים מפריטים קיצוניים ואנשי שיתוף אדוקים; חמישה מועמדים זה גם, קרוב לוודאי, שני סיבובי בחירות מתישים ואחוזי הצבעה לא גבוהים.
  
המרוץ כבר יצא לדרך וחמישה מתמודדים עדיפים על שמונה, שהרי איש לא שם גבול לכמות. מכיוון שכך, מה שנותר לבקש זה לא רק פרופיל אישי של המועמד, של איפה הייתי, מה עשיתי ומי הם חברי; מה שיש לבקש מכל אחד זה מצע שאיננו רק כותרות קליטות והבטחות של מה שהוא יביא לנו.
  
מצע כזה צריך לעסוק בחידוש הסולידריות בין ובתוך הקיבוצים; בחזרת התנועה הקיבוצית למקומה המרכזי בתוך השמאל הישראלי המתכלה; בהשתלבותה ובהובלתה את תהליכי הקואופרציה המתרחשים עכשיו בארץ; בשותפות עם הישובים השכנים, כן גם דרך חלוקה מחודשת של הקרקעות. בתמצית: הציבו חזון גדול, דברו אידיאולוגיה, כי לא הכול אישי.
  
לך תצטיין
  
צירוף מקרים מוזר ואירוני: בשבוע שבו הלך הפסל מנשה קדישמן לעולמו, מביאים לאישור בקבוצת יזרעאל הקמת קרן למצוינות עבור בני הקיבוץ וחבריו. הקיבוץ, המאפשר ארבע שנות לימוד לתואר ראשון לכל בן קיבוץ באשר הוא, מקים קרן "עבור בני קיבוץ יזרעאל וחבריו, המבקשים סיוע בתחום הצטיינותם, מעבר למסגרת המקובלת בקיבוץ, כדי לאפשר מקור נוסף למימון הוצאות גבוהות בתחום המצוינות".
  
על מטרות הקרן נכתב שהיא נועדה לעזור לתלמידי בית-הספר, בעלי כישורים מיוחדים, אשר יש בכישוריהם פוטנציאל להגיע להישגים אישיים גבוהים. כך גם לגבי סטודנטים הלומדים באקדמיה וחברים החיים בקיבוץ.
  
יאיר ארד מאלונים מכהן בארבע השנים האחרונות כמזכיר חיצוני (קדנציה שניה) של יזרעאל. מתברר שהשפע השיתופי לא מקל תמיד על מציאת בעלי תפקידים מאנשי המקום. הוא נשכר כמזכיר בעקבות משבר שנוצר סביב נושא רכבים צמודים שהסעיר לפני כמה שנים את הקיבוץ.
  
אני שואל אותו מהם תחומי ההצטיינות שלטובתם קמה הקרן, במחשבה שמדובר בעיקר בקידום ההון האנושי בתחומים שהקיבוץ זקוק להם. מתברר שלא. יש ילדים שמגלים הצטיינות יתרה בתחומי המחול המוזיקה והספורט והם צפויים ליהנות מן הקרן. לא הכל ביזנס, יש גם מימוש עצמי.
  
יזרעאל במצב כלכלי מצוין. השנה שעברה השנה הותירה 29 מיליון ₪ לחלוקה, שינותבו לפיתוח עסקים, לבניית בתים, לצרכי קהילתיים, לבונוס לחברים ולקרנות למצטיינים. מפעל מטרוניקס, המייצר רובוטים לניקוי בריכות, מוסיף לשגשג ולהעביר רווחים. מסתבר שגם הבשורות באות בצרורות, לא רק הצרות.
  
ומה הקשר בין קרן המצוינות לקדישמן?
  
קדישמן היה חבר בקיבוץ יזרעאל בראשית שנות החמישים של המאה שעברה. הוא עבד בדיר ויצא עם הכבשים למרעה. מן האחו עברו הכבשים אל מכחולו וציוריו. בעלון הקיבוץ האחרון, שם מוקדשים כמה דפים מרגשים לקורותיו ולזכרו, יש קטע מכמיר לב על הסטודיו שהוא אלתר לעצמו בפאתי הדיר, שבו היה מצייר ומפסל אחרי שעות העבודה, ובעיקר על בקשתו לקבל יום אמנות.
  
וכך נכתב שם: "ביחס לאמנות התנהגה קבוצת יזרעאל של אז כמו ערימת מוז'יקים, שיודעים לבנות ערימות זבל ותו לא. כשבאסיפה ביקש מנשקה יום לאמנות, התריס אחד החברים המכובדים: 'ואני רוצה יום שלם בשביל לשבת על הסיר'. על רקע זה החליט מנשה, למזלה של ישראל והעולם כולו, לעזוב את הקיבוץ וללכת ללמוד פיסול בירושלים..." וכמו שאומרים: וכל השאר היסטוריה.
  
קדישמן הלך לעולמו דווקא בשבוע שבו החליטו ביזרעאל שמצוינות והתפתחות אישית זה דבר חשוב שראוי להקים בשבילו קרן. סתם צירוף מקרים.
  

מנשה קדישמן. יזרעאל סירב לתת יום אמנות
 
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
21/5/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו