עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מרקס הוא אותו מרקס

פילוסופית החירות והשחרור, של מרקס היתה לבסיס הנוח ביותר עבור שלטונות עריצים. התייחסות לכנס עין-שמר
   
מרקס יכול להיחשב בלי כל ספק לאחד הפילוסופים המשפיעים של המאה ה-20, אם לא המשפיע ביותר. אבל כדאי לדעת, כי לפי ישעיהו ליבוביץ' למשל, היטלר היה האדם החזק ביותר בהיסטוריה האנושית בכלל ובזו החדשה בפרט. אף מנהיג יחיד לא השכיל כמוהו לשלוט ולהוביל אומה שלמה, בדרך בה הוא עשה זאת. נכון, לפי ברכט היו סביבו גם "טבחים", אולם אין להכחיש, כי אם הייתה עולה יפה אפילו אחת מההתנקשויות הרבות בחייו, כל מכונת המלחמה שבנה הייתה עוצרת לאלתר. מסקנה: תואר המשפיע הגדול, איננו בהכרח נתון חיובי.
  
כדאי לדעת, כי עוד בימיו של מרקס, היו שהזהירו מתוצאותיה של הגותו אם תהפוך למציאות. באקונין הרוסי אמר: כי יקומו משטרים טוטליטריים וכי פועלים אשר יכבשו את השלטון יהפכו לשליטים. פרודון הצרפתי, התייחס לפניית מרקס לשיתוף פעולה ואמר: "הבה נחפש במשותף, אם יש ברצונך, את חוקי החברה, את הדרך בה מתגשמים החוקים; אבל, למען השם, לאחר שהרסנו את כל הדוגמטיזמים אפריורי, אל נבוא אנו לחתל את העם בדוקטרינות. אל נעשה את עצמנו לרבניה של אי סובלנות חדשה, אל נתנהג כשליחיה של דת חדשה, ואפילו היא דת ההיגיון, דת התבונה".
  
ונשמור מקום גם לבתו של מרקס, אשר העידה על טוב ליבו וסיפרה, כי הדבר ששנא יותר מכל הייתה תופעת ההתרפסות בין בני אדם. אולם נראה, שאין אחד אשר יכחיש, כי בחסות שמו קמו משטרים, שההתרפסות הייתה לדרך היעילה ביותר להשתלבות בהם. פרודון אף המשיך בביקורת כאשר זיהה את האבסולוטיות של מרקס ביחסו לאנשים. הוא מצא, כי לגביו האדם שייך למדינה כמו הילד למשפחה וכי הוא ברשותה ובידה וחייב להיכנע ולציית לה בכל דבר. בעקבות תפיסתו זו, פרודון כינה את מקרס "הכרץ של הסוציאליזם". כלומר, תולעת המעיים המכלה אותו מבפנים.
  
בובר הבחין בין "סוציאליזם אוטופי" רצוני, לבין "סוציאליזם הכרחיותי" המתייחס רק למה שמכתיבה ההתפתחות הזמנית. לתפיסתו, הראשון הולם את הנבואה שמקורה בישראל בעוד השני מייצג חשיבה אפוקליפטית מפרס. לדעתו תהום, שאין לגשר עליה רובצת בין שתי התפיסות הללו ביחס לשחרורו הסופי של האדם. את מרקס הוא החשיב לנציגה הבולט והמושלם ביותר בעת המודרנית של התפיסה ההכרחיותית אפוקליפטית, בעוד הסוציאליזם "האוטופי" הלא-מרקסיסטי רוצה בדרך השווה במהותה למטרה ואינו מאמין, שיש לסמוך על "הקפיצה" העתידה לבוא ובינתיים לעשות את ההפך ממה ששואפים אליו.
  
כדי לעמוד על ההבדל בין שתי המגמות, די אם נאמר, כי החברה הקיבוצית היא חברה אוטופית-אנרכית. אמנם הפירוש היווני למילה "אוטופיה" הוא "שום-מקום", אבל אין זה אומר, כי לא ניתן לייסד מקום או לבצע מעשה, רק מכיוון שלא עשו זאת מקודם. ובאמת, בובר גרס, כי "אינך יכול לכנות אוטופיה דבר שלא התנסית בו עדיין". אם נשווה זאת לתופעת הציונות, הרי החרדים אומרים, שאסור לאדם להתערב בכוונות הבריאה, בעוד התנועות הציוניות הגשימו כאן ועכשיו את אמונותיהן בדומה למייסדי הקיבוצים. מרקס טען כמו החרדים אבל ייחס זאת להיסטוריה, כי האדם הרגיל אינו יכול לפענח את התהליך המדעי הכרחי כמוהו, ראה במעשי האנשים התגרות מסוכנת במטרות העליונות ואף פעל נגדם. למרבה האירוניה, בדומה למרקס, שהאשים את מתנגדיו כעוכרי תהליך ההיסטוריה האנושית, הפכו גם הנהגות הקיבוצים את האוטופיזם והאנרכיזם, מעשה ידיהם, לקללות, כפי שעושים החרדים לגבי מי שאינו ממתין להכרעה האלוהית. יש עוד הזוכרים זאת.
  
בהמשך לנאמר עד כה, קיימת גם העובדה, כי פילוסופית החירות והשחרור, אשר מרקס ראה את עצמו מראשי מבשריה ומגדיריה הייתה לבסיס הנוח ביותר עבור שלטונות טוטליטאריים עריצים ורצחניים, לא כלפי אויבים חיצוניים, אלא אל מיליוני בני עמם שלהם ממש! ונושא אחרון שברצוני להעלות הוא הדמיון בין תופעת התפשטות המרקסיזם, לבין הגירות דתיות גדולות דוגמת הנצרות והאסלם! לדעת הוגים יש לראות זאת בכך, שהמרקסיזם לא נקלט בארצות המתועשות אליהן כוון, אלא בעיקר בעולם השלישי והיה נוח להולכת שולל, כפתרון למצוקותיהם.
  
קשה להשתחרר מהמחשבה, כי גם אצלנו נשמר מקום של כבוד ואף חיבה למרקס ולתורותיו, ככל הנראה אצל אלה שנשארה אצלם איזו זיקה לטוטליטריזם מזרח אירופאי ולראיית הקיבוצים כארגון מגויס של קבע.
  
(חלק מהתכנים לקוח, בין היתר, מהגות מרטין בובר "נתיבות באוטופיה" ומ"אנשי הגות" ו"הפילוסופים הגדולים" בהנחיית בריאן מאגי).
  
נכתב בתאריך
11/5/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו