עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שוות / לחם ושושנים

התאגדות?! כן. דרכם היחידה של פועלות ופועלים להגן על עצמם - התאגדות. לכבוד ה-1 במאי
   
במציאות חיינו, ככל שחולפות השנים אני מבינה את הבעייתיות בסיפורים היסטוריים - שההיסטוריה, גם כשהסוף בה טוב - תמיד אחריו יש עוד מציאות שאם יש בה מספיק כוחות קפיטליסטיים או שוביניסטיים או דיקטטוריים - אז הסוף הטוב יהיה זמני. נקודת ציון. זה נכון ביותר למאבקי פועלים, ועוד יותר נכון לסרטים אנגליים על מאבקי פועלים - שתמיד יש בהם סוף טוב ומריר וישנה שניה שבה אני רק מתרגשת ונאנחת אנחת "הכל יהיה בסדר" ואז נזכרת שאחרי הסוף הטוב מרגרט תאצ'ר צברה עוד כוח וריסקה הכל עד עפר. זה מה שקרה לי עם הסרט "גאווה" שראיתי בשבוע שעבר ואני ממליצה לכולכן לא לוותר ולראות. הסרט מסתיים בשנת 1985, במצעד גאווה משותף לקהילה הלהטבי"ת של לונדון ולארגוני העובדים של כורי הפחם. והכל נפלא וצבעוני וטוב - כי הם נצחו!....אבל חייהם הלכו והופרטו והם נדרכו ודוכאו ע"י אותה אשת ברזל עד 1990.
  
בסרט ישנה סצנה מרגשת בה נשות הכורים השובתים שרות את השיר "לחם ושושנים" שכתב ג'ימס אופנהיים ב-1991. השיר נכתב במקור בעקבות נאום הלחם והשושנים של רוז שניידרמן - אישה מדהימה שהנהיגה את שביתת ה-20,000 ששבתו נשים פועלות במפעלי הטקסטיל במסצ'וסט, ניו יורק ושיקאגו ב-1909 ואח"כ שוב ב-1912 לאחר ש-149 עובדות של מפעל טרייאנגל נשרפו למוות באחד מאסונות התעשייה הגדולים בהיסטוריה - שריפה שהעידה בעיקר על אוזלת ידיהם של בעלי המפעל, זילות ערך חיי אדם וקפיטליזם חזירי ודורסני בו אין ערך לאישה עובדת זולת תועלת כלכלית.
  
רוז שניידרמן, שנמאס לה כבר ב-1903 לראות את כל ילדות ונשות משפחתה ועירה עובדות בפרך 14 שעות ביום בסדנאות היזע, שוברות גב וכורעות תחת נטל העבודה בשכר דל, שנמאס לה לראות ילדים וילדות עובדים לפרנסת משפחתם - קמה וסחפה אחריה את עובדות המפעלים להתאגדות.
  
התאגדות?! כן. דרכם היחידה של פועלות ופועלים להגן על עצמם - התאגדות. ושביתה. כמה כוח יש ביחד, ביד הלוחצת יד, בסולידריות שאומרת - נשים עובדות, גברים עובדים - כוחנו הוא בהיותנו מלוכדים, שלובים יחד, נאבקים על זכויות הכלל. המון כוח. וזה מה שהיא עשתה. בנאום מרגש וסוחף קראה רוז:
"…האישה העובדת מבקשת את הזכות לחיות, ולא סתם להתקיים - יש לה זכות לחיות כפי שלאישה עשירה יש זכות לחיות, ליהנות מהשמש, ממוסיקה, מאמנות. אין לכן דבר שאין גם לאחרונת הפועלות הזכות ליהנות ממנו. הפועלת זקוקה ללחם, אבל היא זקוקה גם לשושנים…"
  
קריאתה זו באה לומר - האישה העובדת לא צריכה רק לשרוד, לחם - זה לא מספיק. היא ראויה - כמו כל אישה אחרת - לחיים של כבוד, של מותרות קטנות, של נוי וחן והנאה - היא ראויה גם לשושנים. העבודה אם תהיה למטרת הישרדות בלבד - תהפוך לעבדות. על מנת לשחרר את העובדות בה לחירות וריבונות עליה להיות ברת קיימא ומאפשרת חיים ראויים.
  
ג'ימס אופנהיים לקח את הנאום וכתב ממנו שיר פמיניסטי מהפכני, ודותן ברום, גל רם ונוי קוגמן - חברים יקרים, סוציאליסטים בלב ופמיניסטים בנפש תרגמו אותו השנה - במיוחד לאחד במאי. ממליצה לכולכן ולכולכם לשמוע ולהתרגש.
  
כשנצעד, נצעד יהא חלום לממשות
שחרור נשים משמעותו שחרור האנושות.
לא עוד תשרור בין המינים מרות אדון על עבד
חיי פאר נחלוק אז: פָּת וּוֶרד! פָּת וּוֶרד!
  
מאבק הפועלות היה אחד מהמאבקים המוצלחים ופורצי הדרך. עד שההיסטוריה נפגשה במציאות האולטרה-קפיטליסטית ושחקה את כל ההצלחות. אבל אנחנו חייבות להמשיך ולהיות אופטימיות. כי יום יבוא ונבין כולנו את מה שאופנהיים הבין לפני יותר ממאה שנים - ואז לא תשרור עוד מרות אדון על עבד בים המינים - החלום יהא לממשות.
  
נכתב בתאריך
30/4/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו