עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים
   
על הצורך בקביעת קווים לדמותו של השמאל הישראלי וחידוש תעודת הזהות שלו, ועל המסע מן העוף בשקל ועד להדלקת המשואה
  
שמאל מחפש הגדרה
  
מה שהחזיק באוויר בעשורים האחרונים את ההגדרות של "שמאל" ו"ימין", הוא היחס לשטחים. שמאל בעד לצאת, ימין בעד להתנחל. לא תמיד אלה היו ההגדרות: בשנים הראשונות שלאחר מלחמת ששת הימים החלוקה הייתה ל"ניצים" ו"יונים". ניצים בעד לספח, יונים בעד להחזיר. נראה כי החלוקה הזאת - לפי תכונותיהם של עופות, הושאלה מהיחס בארה"ב למלחמת וייטנאם, שהתנהלה באותה תקופה: ניצים נקראו מי שרצו ל"היכנס בצפון וייטנאמיים" ולהכריעם; "יונים" - מי שדרשו להחזיר את החיילים הביתה. טבנקין הסיפוחיסט נחשב לנץ, לייבוביץ', המחזיר, נחשב ליונה. לא דיברו אז במונחים של ימין ושמאל.
  
החלוקה הזו, ליונים וניצים, רווחה אז אולי גם משום שבעת ההיא רבים מבין תומכי ארץ ישראל השלמה, באו מהזרם האקטיביסטי של תנועת העבודה וקשה היה לכנותם ימין. ככל שמדובר בענייני כלכלה וחברה, חלקם הגדול היה שמאל מובהק.
  
המעבר לחלוקה לימין ושמאל בסוגיית השטחים החל, כך נראה, עם השתלטות גוש אמונים והליכוד על מיזם ההתנחלות, עם המעבר מהתיישבות סלקטיבית, להתיישבות בכל השטח, ועם התחזקות האגף היוני במפלגת העבודה והיחלשותו של הזרם המרכזי בתוכה, שבאה לביטוי בהכרה באש"ף ובהסכמי אוסלו. קווי המחלוקת בין המפלגות בנושא השטחים נהיו יותר ברורים.
  
אלא שהחלוקה לימין ושמאל נעשתה כמעט רק בשאלת היחס לפלסטינים, שעמדה לאורך השנים בראש סדר היום. לא היה לחלוקה הזאת ה דבר וחצי דבר לגבי נושאים כלכליים-חברתיים, או, למשל, בעניין היחס לדת.
  
***
  
החלוקה לימין ושמאל לפי קריטריון אחד, שיבשה בעיקר את תעודת הזהות של השמאל. כך, למשל, העיתונאי נחמיה שטרסלר, שהוא ימין כלכלי עמוק, נכנס לרובריקה של השמאל, בגלל היותו יונה מובהקת ובשל האכסניה בה כתב. זה נכון גם לגבי אנשים כציפי ליבני, אהוד ברק, או אהוד אולמרט. למשל, אולמרט, בשל עמדתו הפייסנית בנושא השטחים אף זכה לכינוי הגנאי "שמאלמרט", חרף היותו ימין כלכלי.
  
שיבוש המונחים הזה קיבל ביטוי חריף בבחירות האחרונות, שבהן הנושא הפלסטיני לא עמד במרכז סדר היום. או-אז התברר שבאין דיון על השטחים, לא היה למפלגת העבודה סדר יום להציגו לציבור שיבדל אותה מהליכוד.
  
במקום להציע משנה שמאלית כוללת של מדינת רווחה, צדק כלכלי חברתי ומתינות מדינית, מה שנשאר זה להיגרר לקטטות אישיות של בוז'י מול ביבי (ולהפסיד בהן).
  
השמאל הישראלי זקוק להגדרה מחודשת. הוואקום הנוכחי הוא זמן טוב לעשותה. חשוב לקבוע קווים לדמותו של השמאל לא רק בנושא הפלסטיני והתלכד סביבם. המדובר בנושאים כמו: תקציב המדינה, בעלות ציבורית על נכסיה, יחסי דת-מדינה, הזכות להתאגדות, ועוד נושאים שיהוו מצע להתלכדותו המחודשת של שמאל ראוי לשמו.
  
עממיקו
  
עד לפני כמה שנים, רק מעטים מחוץ לירושלים הכירו את הסופר של רמי לוי. ככל שמדובר בחברי קיבוצים, הביקור בסניפיו בשכונת תלפיות, היה שמור למי מחברי רמת רחל, הקיבוץ הסמוך, שהעדיפו את רמי לוי על פני המרכולית של הקיבוץ. היום, עם התפשטותו לפריפריה, סניפיו נעשו כתובת לעוד חברי קיבוצים, בעיקר לאלה עם רכב ליד הבית. כעת רמי לוי נבחר להדליק משואה ביום הזיכרון, בחירה שנתקלה בביקורת לא מעטה. כולה סוחר שרוצה להרוויח, אז בסדר, מוכר יותר בזול, וכי הוא היחיד שעושה כך? ומה עם גולן טלקום?
  
"יוזמתו האמיצה אילצה את רשתות המזון הגדולות בישראל להוזיל מחירים בעקבותיו, ולנהל תחרות המיטיבה עם הלקוחות. הוא הוכיח, כי אפשר לשלב השקפת עולם חברתית עם הצלחה כלכלית, מתוך שאיפה לסייע לציבור הרחב לחסוך בעלויות הצריכה ולתרום לצמצום פערים בחברה", נכתב בנימוקי הוועדה לבחירתו.
  
  
רמי לוי. העוף בשקל - מבצע פרסום מצוין
  
רמי לוי איננו הטייקון המזרחי היחיד שהתחיל מאפס. גם שלמה אליהו, צדיק בינו, יצחק תשובה ואחרים עשו את זה, רק שהוא משחק אותה עממיקו. בלי חליפה, בלי מסעדות יוקרה, בלי מלונות פאר, בלי לנקר עיניים. זה מדבר אל ציבורים רחבים. בעיקר אל אלה שמבקשים "איזון וגיוון" בבחירות מדליקי המשואות.
  
כמי שמסתובב בשנים האחרונות במרכולים של תלפיות, מצאתי שאכן, בדרך כלל יותר זול במרכולים שלו - ואגב, לא בכולם המחירים זהים - אבל זה לא ביג דיל. בטח לא כמו יחסי הציבור סביבם, שניבנו בכישרון שיווקי רב.
  
החידה שעניינה אותי הוא סיפור העוף בשקל, ועוד מבצעים שבהם המכירה היא במחיר הפסד של ממש. איך ולמה הוא עושה את זה? נכון, זה מביא לקוחות שקונים דברים נוספים, אבל עוף בשקל??
  
ההסבר לפטנט הוא כזה. רמי לוי, במקום לשפוך הרבה מיליונים על פרסום בטלוויזיה, שופך את זה על הלקוחות. המיליונים שאחרים משלמים לרשת, קשת, וערוץ 10 בשביל זמן פרסום, משמשים אותו למבצעים שיוצרים באז תקשורתי שהוא חזק מכל קמפיין טלוויזיוני. כל הארץ וכל מדורי הכלכלה מדברים על עוף בשקל וממתגים את רמי לוי כטייקון האלטרואיסט.
  
אם הייתי בוחר בו להדליק משואה זה לא היה בגלל "יוזמתו האמיצה שאילצה את רשתות המזון הגדולות להוריד מחירים בעקבותיו", אלא קודם כל בגלל שהוא חוסך מהצופים עוד קמפיין טלוויזיוני דביק, על כל הקלישאות והקשקושים הנלווים אליו. על הצד הייתי שואל האם, למשל, העובדים שותפים ברווחים.
  
אבל לפני רמי לוי הייתי בוחר להדלקת משואה בנציג של "העגלה", של "שלנו", או של "בשותף", החנויות הקואופרטיביות שהולכות וקמות ברחבי הארץ. הן הסיכוי למהפכת הצרכנות האמתית. בעלות משותפת, שבה כולם נהנים מהרווחים, עדיפה על טייקון רחמן.
  
מתוך הזמן הירוק
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
21/4/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו