עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

השמאל הציוני: לא עוד מאותו הדבר


 

חיזוק השמאל הציוני יבוא מן המעמד הבינוני הנמוך ומטה, מן הציבור שעדיין לא מוכן להצביע עבודה או מרצ

 

   

להערכתי, השמאל הציוני מיצה בבחירות האחרונות את פוטנציאל המצביעים שלו במעמד הביניים. מי שהצביע ללפיד בפעם השנייה כנראה שלא ילך שמאלה מזה. לכן הפתח להמשך החיזוק של השמאל הציוני הוא בחזרה אל עולם העבודה, כלומר אל המעמד הבינוני הנמוך ומטה, אותם קהלים שבינתיים לא היו מוכנים להצביע למפלגת העבודה או מרצ. איך עושים את זה? הדרך היא לזנוח (או לצמצם) את העיסוק בעולם הצרכני של יוקר המחיה, ולחזור לעסוק בעולם היצרני של העובדים, תנאיהם ושכרם.

 

המחנה הציוני ומרצ, בהנחה שלא יעשו את המעשה החכם ויתאחדו למפלגת שמאל ציוני אחת, צריכות לפעול בתחום התעסוקה, ללוות ולחזק את העבודה המאורגנת (הצומחת) ואת ההתארגנות הקואופרטיבית המתחדשת.

 

זה חייב להיות גם בעשייה בשטח וגם במבנה הרשימה לכנסת, שבה יש לדלל את הבטחות הייצוג המגזריות ולהחליפן בהבטחות ייצוג "מקצועיות". פעם משרת מזכ"ל ההסתדרות כללה גם מקום ריאלי ברשימת המערך לכנסת. היום ההסתדרות קטנה ומוגבלת בהרבה, אבל, לטעמי, צריך לחזור לכיוון הזה. למשל: יש בישראל יותר מ-135,000 עובדי הוראה (מורות, גננות, סייעות יועצות, והרבה פחות מזה גברים במקצועות האלה) וחשוב יהיה לשלב מורה או מנהל/ת בי"ס ברשימה הבאה של העבודה/מרצ. צריך לחשוב איך בוחרים אדם שלא יהיה רק עסקן ארגוני, אלא מישהו עם ניסיון מוכח מהשטח, אדם בעל השפעה.

 

נחוץ לאפשר בחירת נציג של העבודה המאורגנת למקום ריאלי ברשימה, אדם ראוי, נטו בלי החסרונות שיצר המנגנון ההסתדרותי.

 

בנוסף, יש להבטיח ברשימה לכנסת מקום לבוגר המערכת של השלטון המקומי, כלומר ראש עיר/מועצה מקומית מהפריפריה.

 

הבטחות ייצוג כאלה יביאו איתם כמעט מאליהן גם ייצוג טוב יותר לפריפריה, מזרחיים, נשים, אנשים פחות מבוססים כלכלית וכו', כי הם יהיו הנציגים שייבחרו. תארו לכם שברשימה הבאה לכנסת תופיע ראש ועד של מורות קבלן.

 

מהלך כזה יכול לפתוח צוהר גם אל הציבור הערבי, בדגש על הציבור, ולא על המפלגות הערביות. השמאל הציוני לא צריך לחפש שותפים אצל בל"ד או בתנועה האסלאמית, אלא שותפים לחזון שהוא מסוגל להציע לערביי ישראל מתוך האינטרס הממשי שלו (ועד כמה שמותר לי לחוות דעה, גם שלהם) - קידום כלכלי-חברתי של האוכלוסייה הערבית בישראל מתוך דינמיקה של שיתוף פעולה אזרחי במדינת הלאום היהודית, ולא מתוך דינמיקה של תביעת זכויות של מיעוט לאומי הנאבק על שינוי דמותה של המדינה בניגוד לרצון רוב אזרחיה. פעולה כנה ומגובה בהצעות מעשיות בנושא זה יכולה למצוא שותפים בציבור הערבי, ולייצר עבורו אלטרנטיבה פוליטית אל מול המפלגות הערביות הקיימות.



לפתוח צוהר ישיר אל הציבור הערבי

 

בפניה לכיוון זה יש פוטנציאל לבניית השמאל הציוני מחדש, שהוא מהלך הכרחי. זה לא יהיה השמאל שהכרנו ואני כותב זאת כבן ל"אצולת ההתיישבות" של העלייה החלוצית: כשיצמח פה השמאל ציוני מחדש, פניו לא ייראו כמו האלקטורט של מרצ, והוא לא יתהדר בלוגו עם שיבולת או ישיר את "כנרת" של רחל.

 

שלי יחימוביץ' מאמצת בשנים האחרונות רטוריקה של בוגרי הנוער העובד וזה נחמד וטוב, אבל אם השמאל הציוני יצליח להיבנות כאן מחדש ככוח שיכול להוביל את המדינה, פניו יהיו דומים הרבה יותר לאלה של מיכאל ביטון מירוחם, שצריך להיות מועמד השמאל הציוני לתיק הפנים בבחירות הבאות. ואם אינכם יודעים על מי אני מדבר, עליכם לעשות בדק בית.

 

הכותב הוא בעל יומן הרשת עמדת תצפית

  

נכתב בתאריך
16/4/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו