עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים



 

על גל ההפרטה השלישי בקיבוצים, שהוא כמו השני, שהוא כמו הראשון; על הנשיא רובי ריבלין שהפך ללחצן המצוקה של השמאל הישראלי; ועל התקווה שמנהיגי השמאל יהיו הם עצמם ולא מוצר יחצני

 

תתחילו מהסוף

 

זה היה בסתיו 1992. במערכת שבועון "הקיבוץ", שישבה אז בבית "דבר", נוחו עדן, נהגנו לחלק את עלוני הקיבוצים בין הכתבים, כדי שיידלו מהם חומרים מעניינים ששווה לדווח עליהם לקוראים ולהרחיבם לכתבות. בין העלונים שלקחתי באחת הפעמים לקריאה, היה העלון של מרום גולן. הופיעה בו ידעה סתומה משהו, על כך שצוות מהקיבוץ מתכוון להיפגש עם מזכירות עין זיוון, כדי ללמוד על שיטת התקצוב החדשה שלהם.

 

ריחות השינוי ניכרו אז באוויר. יהודה הראל, השכן ממרום גולן, החל להוליכן במסגרת תפקידו כמנהל יד טבנקין, באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת. קשה להאמין, שלושים שנה. הראל לא דיבר על פערים בשכר, אלא על תמחור עבודה, הפרטת שירותים ומרכזי רווח, אבל מי שחיבר את כל הנקודות לקו, ראה לאן הכיוון: תמורה לתרומה, מונח מכובס לשכר הדיפרנציאלי, שנחשב בעת ההיא לחילול הקודש.


***

כעורך השבועון דאז, ביקשתי מהכתב גידי פלג לברר מהי "שיטת התקצוב החדשה" של עין זיוון ובינגו! הוא עלה על סקופ. זה היה הקיבוץ הראשון ששבר שוויון. בתנועה קמה מהומה וגם העיתונות הארצית התפרנסה מהסיפור. כיום אפשר לומר שזה היה קו פרשת מים בתנועה הקיבוצית. מזכירות התק"ם בראשות מוקי צור נדרשה לכמה ישיבות סוערות - עם נציגי עין זיוון ובלעדיהם - כדי להחליט מה לעשות עם "הילד הסורר". רשם האגודות שהעניין הובא לשולחנו פסק שעין זיוון "לא קיבוץ" ובתנועה תהו אם הוא יכול להמשיך להיות חבר בה. הוויכוח בנושא דעך עם חילופי המזכירים בתנועה: אריק רייכמן שירש את מוקי צור הודיע שכל קיבוץ רשאי לבחור את דרכו.

***

נזכרתי בסיפור הזה תוך כדי קריאת כמה עלונים אלקטרוניים של קיבוצים החברים במטה השיתופי אשר מגששים דרכם בתהליכי השינוי. למשל, ניר יצחק, לוטן, שער הגולן ועין השופט. מן הסתם ישנם עוד כמה. הקבוצה הזאת שייכת לגל ההפרטה השלישי. הראשון, כאמור, היה עין זיוון וכמה קיבוצים שבאו בעקבותיו; הגל השני היה של יותר ממאה קיבוצים שעשו זאת בתוך שנים ספורות. ועכשיו זה הגיע למי שנחשבים למעטפת של הגרעין הקשה של הזרם השיתופי, לא למי שנמנו על מייסדיו. 

עין זיוון. שבירת השוויון חוללה סערה

המעניין הוא שחרף העובדה שזהו תהליך שסופו ידוע מראש - מעבר לשכר דיפרנציאלי עם רשת ביטחון - כל קיבוץ מבין הקיבוצים הללו מנסה להמציא את הגלגל מחדש: מביא יועצים, מנפיק חוברות, מנסה מודל רך, מודל משולב, שנה ניסיון, תקרת פערים, הכול בניסיון להיאחז במשהו מן הקיבוץ "הישן" בשעה שהמניע הראשי לשינוי הוא הציפייה לקשר בין תמורה לתרומה - ההיפך מהקיבוץ הישן. זהו תהליך שיש לו היגיון פנימי שמשכפל את עצמו בכל הקיבוצים המופרטים. ממש COPY PASTE. פעם בכל הקיבוצים נעלו את אותם נעלי בית, היום כולם עושים את אותו שינוי. הבקשה לרפורמה ופלורליזם מתמצית באחידות חדשה.

***

לקיבוצי המעגל השלישי, המתחבטים עתה בין כן או לא להפריט, הנה כמה נקודות מבחן שיכולות ללמד על מצבכם. ראשית, בדקו את עמדתם של המנהלים. אם רוב גדול שלהם איננו רוצה שינוי, כלומר חרף תרומתו הוא דוגל בתמורה שווה, יש סיכוי למנוע את ההפרטה. כמובן שגם ההיפך הוא נכון; שנית, בדקו כמה מבין דורשי השינוי הם עובדי חוץ שירחיקו עד כדי הקפאת שכרם, אם דרישתם תידחה. עוד גורם שיש לבדוק הוא היקף הכספים שיש לחברים "מתחת לבלטה" (ירושות וכו'), שההפרטה מאפשרת להלבין. זה מרכיב סמוי, אבל חשוב. הגורמים הללו אינם קשורים ליחסי רוב ומיעוט בהצבעה, אך הם קובעים את עצמת הלחץ שמתישהו עשוי להטות את הכף לטובת השינוי. אם כך יקרה - תתחילו ישר מהסוף. לכו לקיבוץ בעל מאפיינים דומים שהפריט את עצמו ועשו כמוהו. עזבו יועצים, עזבו שלבי ביניים שנמשכים שנים. בסיפור הזה אין גלגל חדש להמציא.


לחצן מצוקה

 

ריבלין הופך אט-אט לנשיא אהוב של השמאל. במידה רבה בצדק. הוא אמתי, נעים הליכות, דמוקרט. הוא לא ראוותן, פומפוזי ותאב כבוד כקודמו, לא רודף שמלות כקודמו של קודמו. מצד שני, ההתאהבות המפתיעה הזאת בריבלין - איש ארץ ישראל השלמה בדרכי נועם - יכולה ללמד על דלות החומר לאהוב שנותר לנו. עם ראש ממשלה מתפלל ומסית, עם בעלי בריתו המקצינים, אל מול בדידות בעולם, ריבלין הפך ללחצן המצוקה שלנו.

 

תהיו אתם

 

 

תביטו בשתי התמונות האלה. ג'ומס מימין בקמפיין 2009 של מרצ; בוז'י משמאל, מושחם, בקמפיין 2015 של המחנה הציוני. שניהם צופים פני העתיד באותה פוזה. מבט מרחיק ראות כאילו. זאת תמונה של יחצנים ששוב השתלטו על הקמפיין, עשו את המנהיגים למה שהם לא מתוך אמונה כוזבת שזה מתכון לניצחון.

 

למה צריך את כל החרטה הזאת של דפי מסרים, סיסמאות וקלישאות, שעושים את כולם לתאומים זהים; לפס יצור של אותם משרדי פרסום. מתי נקבל קמפיין שמאלי שהוא סוציאל דמוקרטי נטו? עם מנהיגים שמציגים תכנית למדינת רווחה, קמפיין לא רק של "אנחנו או הוא". נסו פעם להיות אתם ולא תוצר של יועצים וסוקרים. זה ישתלם. 

נכתב בתאריך
6/4/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו